דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
אוהד קמין
יוסי כץ
מהות התפילה
שירה ופיוט

אוהד קמין

כאן ועכשיו

המציאות איננה כאן ועכשיו – וגם לא שם, בעבר או אחר-כך, בעתיד – המציאות היא כל הזמנים וכל המקומות – ותפישתה הנכונה – ולכן גם הריאליסטית - היא הקשר המאחד ביניהם. למעשה, הריאליסט האמיתי הוא זה שיודע לחבר את ההווה לעבר ולעתיד

אם נשאל את בת היענה, המטמינה את ראשה בחול, מה היא עושה, אין ספק שהיא תשיב: "אני ריאליסטית; עוסקת במה שכאן ועכשיו" במלים אחרות: ריאל-פוליטיקה הוא שם המשחק של השמאל הישראלי ה"עכשווי", שחלק ממנו אף קורא לעצמו "שלום עכשיו", המתחפר בחולות שיינקין. על פי תפישת ה"ריאל-פוליטיקאי" של היום – אשר לא נמצא רק בשמאל – תפישה ריאלית (מציאותית) עוסקת ב"מה שכאן ועכשיו". לפיכך, לפחות על ציר הזמן, הריאליסט הוא אדם הדוגל בעיסוק בהווה, והמתריס כנגד מי שעוסק בעבר או בעתיד, כאילו הוא "לא ריאלי".

אין טעות גדולה מזו: המציאות איננה כאן ועכשיו – וגם לא שם, בעבר או אחר-כך, בעתיד – המציאות היא כל הזמנים וכל המקומות – ותפישתה הנכונה – ולכן גם הריאליסטית - היא הקשר המאחד ביניהם. למעשה, הריאליסט האמיתי הוא זה שיודע לחבר את ההווה לעבר ולעתיד.

אדם מציאותי, ריאליסט אמיתי, רואה את כל המציאות ואת כל הזמנים. הוא איננו מתעלם ממה שכאן ועכשיו – וגם לא ממה שהיה וממה שיבוא אחר-כך. יתרה מזו: הריאליסט האמיתי חייב לדעת את הקשר שבין מה שהיה למה שהוא ולמה שיהיה; אדם מציאותי הוא איש הרוח, ורוחו מאחדת את מה שבהווה לעבר ולעתיד. הקשר הזה הוא הוא ביטויו של הרוחני וגם הרוח עצמה, העוסקת באיחוד. דע מאין באת ולאן אתה הולך או, אם תרצה, דע מאין באת כדי שתדע לאן אתה הולך.

חיי האדם הם רוחניים בטבעם, והם מהווים קשירה וגישור מתמידים בין עבר לעתיד. האדם זוכר את העבר, חי בהווה ועוסק בתכנון העתיד. זה שאיננו עושה זאת אינו רק בעל רמה רוחנית שטחית, כזו של ילד או בעל חיים, אלא שספק באם הוא אדם באמת: מה שמאפיין את האדם, מה שעושה אותו עליון על שאר היצורים החיים, הוא יכולתו לראות מעבר למה שכאן ועכשיו. בזמן שבו בעל-החיים ממוקד, מטבע בריאתו, רק במה שכאן ועכשיו, האדם מסוגל – ומותאם – לראיית המציאות כולה – ראיה המקיפה עבר, הווה ועתיד גם יחד. אדם המפעיל יכולת זו ממצה את יכלתו האנושית. אדם שאיננו עושה כן, בוחר לחיות ברמה ראשונית, חייתית.

כאמור לעיל, האדם הוא יצור רוחני מטבעו – יצור שלומד מן העבר ומתכנן לעתיד. ככל שהוא לוקח בחשבון נתונים רבים יותר אודות המציאות, הוא ריאלי יותר. כאמור, אדם אינו יכול להתקיים מרגע לרגע, כמו בעל חיים שסומך על האינסטינקטים שלו. עקרון זה נכון לטווח הקצר וגם לטווח הארוך: הכנת חביתה דורשת את קניית הביצה בשעה שעברה ואת שטיפת הצלחת בשעה הבאה. הקמת בית תובעת את ידיעת הבניה, שנצברה על ידי בני אדם במשך דורות, כדי שתהיה קורת גג לשנים שתבאנה ואולי אף לדורות הבאים. ככל שגדול יותר טווח מה שנלקח בחשבון גדול יותר ההישג. על רקע זה, ברור כי תביעתם של האנשים החיים בהווה שלא להתחשב בעבר ה"רחוק" ולא לקחת בחשבון עתיד "רחוק מדי" היא דרישת הבהמיים והבורים שבבני האדם מהנאצלים והחכמים שבהם לצמצם את רוחניותם, את אנושיותם.

התרבות הריאליסטית ביותר היא היהדות; אין כמו היהדות להדגמת תפישה ריאליסטית של רצף הזמן, הן מבחינת מודעותה של התרבות היהודית למה שהתרחש בעבר והן מבחינת התכוונותה לעתיד, שבו היא שמה את מבטחה. יש הרואים בשם הא-ל היהודי – י.ק.ו.ק - את עצם המודעות לעבר, להווה ולעתיד מאוחדים, ועד כמה שהמושג "יהודי" מיוסד על שם האל, הוא מבוסס על השקפת מציאות זו. ברוח זו, היהודי הוא סמל לתרבות האנושית המציאותית ביותר, המבוססת על מודעות לקשר הסיבתי שבין הזמנים.

ככזו, מהווה היהדות את היסוד לחברה המפותחת ביותר, זו העוסקת במידה הרבה ביותר בקשר שבין העבר לעתיד – בבניה של עולם העתיד תוך הסתמכות על ידע העבר. לא מדובר ברעיון מופשט אלא בעובדה ממשית: במסגרת היהדות מתבצע הדבר בפועל מזה דורות רבים: יצירת ידע, שימוש בו, צבירתו והכנתו למטרות העתיד מהווים יסוד מתמיד לפעילות היהדות בעולם במשך כל זמן קיומה.

בחברה אנושית ראויה לשמה, זוכה אדם שחי מרגע לרגע, שמטמין את ראשו בחומר ההווה ואינו חורג בראייתו מעבר לד' אמותיו, ללעג ולזלזול. זה גם ברור לכל בעל שכל ישר שאדם כזה אינו יכול להרחיק לכת בהישגיו ובחייו. קבוצת אנשים כאלה, המבלים את חייהם בהווה, הנהנים מפירותיו של העץ התרבותי מבלי לתת את הדעת על שרשיו, אינם אלא כנופיה של עצלים המתקיימת, בהכרח, על חשבון העמלים.

ישראל של היום היא חברה הנמצאת במצב חמור הרבה יותר – זוהי חברה שבה הצליחו אלה שחיים "כאן ועכשיו", אלה שרואים את עצמם "ריאליסטיים", להשתלט על מוקדי הכוח ולשלוט באנשי הרוח האמיתיים, על כל ההשלכות האיומות של מצב זה. אך למעשה מדובר בעוורים - הסיבה הראשית שבשלה עיוורי התרבות העכשווית רואים את עצמם כריאליסטיים היא החזקתם, במידה רבה או פחותה, בתפישה חמרנית (מטריאליזם).

מכיוון שהמציאות, בהגדרה, כוללת את היבטי הרוח והחומר, תהיה, למעשה, כל מגמה רעיונית חמרנית (כזו שמתמקדת בחומר ומכוונת אליו) התרחקות מהמציאות בשל התמקדותה רק בהיבט אחד של המציאות. זו הסיבה היסודית לכך שההיאחזות בחומר ובעובדות בעולם החומר היא המנתק הראשי של האדם מן המציאות. בשל ההיצמדות לחומר, ניתוק של החמרניות מהמציאות חמור ומסוכן הרבה יותר מההיצמדות לרוח, כלומר למופשט, שכן העובדות החמריות נוסכות תחושת אמת (מכיוון שהן, אכן, נמצאות), אך ההבדל המציאותי בין אמת ועובדה והבלבול בין אמיתות לעובדות הם הנמצאים בעוכרי החמרני: בזמן שהוא מאמין שבתפישתו את החומר הוא תופש את המציאות, הוא רק תופש יותר ויותר עובדות ופחות ופחות מציאות.

העולם של היום הולך ונכבש על ידי אנשי "כאן ועכשיו" הרואים את עצמם כריאליסטים אך, למעשה, עובדים רק את הרגע הקיים, העכשווי. אנשים אלה ממהרים יותר ויותר במירוצם, כשהם עסוקים בתחרות הדדית בינם לבין עצמם, כי כמות העובדות שבהן הם מטפלים הולך וגדל בשל העידן הטכנולוגי, אך אין הדבר מגביר את הבנתם את מה שמתרחש במציאות; אם היו אנשים אלה עוצרים לזמן מה את מירוצם ומתבוננים אחורה, כדי לראות את מה שנעשה בעבר ואיפשר להם לעשות את כל מה שאפשרי לעשות היום, הם היו מבינים במה הם תורמים לנזק שעלול להתרחש בגללם בעתיד.

אלה שמסוגלים לראות את המציאות לאור העבר ומתוך התבוננות בעתיד, מובלים היום על ידי אנשי הווה חייתיים אלה, חבושי עיניים, אשר אינם מתחשבים בעבר, אל עתיד סתום. אם יציל מישהו את העתיד, יהי זה מי שרואה את המציאות כולה ולא רק את מה שעכשיו.
אוהד קמין
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
תלמוד
התלמוד ו/או הגמרא הם ביטוי ראש חוד של עצמה אינטלקטואלית שהצטברה במשך אלפי שנים. זוהי תנועה מתקדמת של...
אוהד קמין
עוד בערוץ
תגובות
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U