דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
הגות במחשבת חכמים
עיונים השוואתיים בחכמה
חכמה בגויים תאמין
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

מאמרי ניתוח ופרשנות

למשמעות הנס הנסתר במשנת הרמב'ן

מושג ה"נס הנסתר" שטבע הרמב"ן הוא אבן יסוד בהגותו. נס נסתר הוא ההיבט הרוחני שבבסיס כל הוויה, שמראה לאדם מבט מופלט בפנימיות הדברים. עמל האדם בחייו יגלה לו שלל ניסים נסתרים. דרשה לש'ח פרשת בא


עיון בדברי הרמב"ן במקומות שונים, הן בפירושו לחומש, והן בדרשותיו וכתביו האחרים, מגלה שייחס חשיבות רבה לעיסוק בהשגחה, עקרונותיה ופרטיה, ובמושגים הכרוכים בה (כגון טבע ונס). חשיבות הנושא, כך לימד, היא רבה משום שהידיעה במהות ההשגחה, והאמונה בה, מהווים את הבסיס לאמונתנו בנבואה ובתורה כולה. זהו בסיס ויסוד מוסד להשקפתנו על האלוקות, הבריאה, התורה והיחס הנכון אליהם.  


בפרשתנו, "פרשת בא", נמצא אחד מהקטעים החשובים והידועים ביותר בנושא זה בפירוש הרמב"ן לחומש. מטעם זה, בחרתי לצאת למסע קצר דרך תפישת הנס של הרמב"ן שהיא יסוד מוסד לשיטתו הכוללת בהשגחה. 


הרמב"ן ייחס כאמור חשיבות עקרונית ומעשית לעיון ב נושאי ה"השגחה".  


עיון בכתביו מגלה לנו, שייחס חשיבות זו מתוך שלשה הבטים עקריים: היבט היסטורי, עיוני, ואמוני.


מה היתה החשיבות ההיסטורית? אי ידיעתה הובילה לכפירה בכל הדורות

בהקדמתו לספר איוב ובשער הגמול[1] (סימן קכ"ד), מדגיש הרמב"ן את חשיבותה של סוגיית ההשגחה, ככזו שהובילה בכל הדורות לכפירה גמורה והיתה לשרש המרי בכל אומה ולשון. מעצם כך, סוגיה זו מחויבת ללמדה ולדעתה.

וכך כותב בהקדמה לספר איוב[2]:

"ויש דבר מכאיב הלבבות ומדאיב המחשבות, ממנו לבדו נמשכו רבים בכל הדורות לכפירה גמורה והוא הראות בעולם משפט מעוקל, וצדיק ורע לו, רשע וטוב לו, כי יאמרו מדוע דרך פלוני ופלוני צלחה ולמה פלוני ופלוני שיראו צדיקים אבדו. וזה שרש המרי בכל המורדים מכל אומה ולשון".


ומביא הרמב"ן שם שתי דעות עקרוניות הנהוגות בעולם בסוגיא זו, (שאין כאן המקום להאריך לגביהן), ומסכם ואומר בסיום דבריו (שם) "האמונה בידיעת הא-ל יתברך, מיני השפלים ואישיהם והשגחתו בכללם ובפרטם, פינות גדולות מתורת משה רבנו ע"ה".

מה היתה החשיבות העיונית? בכך שמחויב לתור כפי שדעתו משגת


בסיומו של החלק בשער הגמול העוסק בפירוט רב בתולדות ההשגחה, צורתה וביטוייה, שואל הרמב"ן[3] על עצם העיסוק בסוגיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", שהיא ענין שנעלם מאתנו משפטו, מדוע מצווים אנחנו לעיין בנושא, ולא להסתפק באמונה שאין לפניו ית' לא עוולה ולא שכחה? וז"ל: 


"ואם תשאל עלינו כיוון שיש ענין נעלם במשפט, ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתברך ויתעלה, למה תטריח אותנו ותצוה עלינו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו, ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף שאין לפניו לא עולה ולא שכחה אלא שכל דבריו במשפט".          


ועל כך עונה הרמב"ן (שם) תשובה ברורה:


"זו טענת הכסילים מואסי חכמה כי נועיל לעצמנו בלימוד שהזכרנו (לימוד ההשגחה) להיותינו חכמים ויודעי אלקים יתברך מדרך הא-ל וממעשיו, ועוד נהיה מאמינים ובוטחים באמונתו ובנודע ובנעלם יותר מזולתנו, כי נלמוד סתום ממפורש לדעת יושר הדין וצדק המשפט. וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי מה שידו משגת... כדי שתתיישב דעתו בענין..." 


אומר הרמב"ן שעל האדם להועיל עצמו בלימוד זה ע"מ שיהיה חכם ויודע אלקים מ"דרך הא-ל ומעשיו"- כלומר מהנהגתו בבריאה. לימוד זה יסייע לאדם להעשות לבעל אמונה ובטחון במידה גדולה יותר ממי שלא ילמד. יתרה מכך, זוהי חובת כל נברא העובד מאהבה ויראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כמיטב יכולתו. 


מהי החשיבות האמונית? ידיעת ההשגחה מתקנת טעויות באמונה:

בפרשתנו, פרשת בא (שמות י"ג, ט"ז), מפרט הרמב"ן ארבע טעויות עתיקות בדעת בני אדם באמונה, החל מעת היות עבודה זרה בתקופת אנוש: אלה הטוענים שהעולם קדמון, ואלה המכחישים אלוקות, עוד טעות היא אלה המודים בהיות בורא אך מכחישים ידיעתו, והטעות הרביעית היא אצל אלה המודים בידיעה "ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח הא-ל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ..."

תשובת הרמב"ן לכל אלה נחרצת אף כאן, בהמשך הדברים בפרשתנו: 


"וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה":


מלמד הרמב"ן, שעצם הנס ("מופת בשינוי מנהגו של עולם") מבטל את כל הדעות האלה מיסודן, מכיוון שמראה ש"יש לעולם אלוק' מחדשו ויודע ומשגיח ויכול. העולם מחודש, נברא ולא קדמון, הבורא יודע את שנעשה בו, משגיח עליו, ויכול לעשות בו כרצונו מה ששולל את כל ארבעת הדעות.  


ו"לכן", ממשיך הרמב"ן (שם, בפירושו לפרשתנו), מכיוון שעצם הנס הוא המבטל את כל הדעות המשובשות באמונה יש לנו ללמוד דרכו את עצם ידיעת הבורא, השגחתו על העולם, ויכולתו הבלתי מוגבלת "כרצונו" ולדעת אותם במפורש. ידיעות אלה, הן המבררות "עוד את אמיתות הנבואה... ותתקיים בזה התורה כולה".

ננסה לתת טעימה קצרה של תפישת הנס המיוחדת של הרמב"ן כפי שבאה לידי ביטוי בפרשתנו, ובמקומות רבים אחרים. והיא תפישת הנס הגלוי והנס הנסתר 


נס גלוי ונס נסתר: הגדרת הנס של הרמב"ן


כפי שנראה, מלמד הרמב"ן על שני סוגי נסים: 

הראשון הוא הנס הגלוי והמפורסם.

וכך אומר בדרשתו על קהלת[4]:  


"ובשם המיוחד נעשים אותות ומופתים מפורסמים מחודשים בעולם... כי בשמו הוא שאמר והיה העולם (ב"ר ד', ג'), ולא יבוא בדבקיו מקרה, אבל יקרע להם את הים והירדן, ויוריד להם המן, וכיוצא באלו הבאים בענייני משה רבינו כאשר יצטרכו לשינוי טבעו של עולם..."


כלומר, הנס הגלוי והמפורסם, בא לידי ביטוי בחריגה ברורה מהחוקיות, ובשינוי "מטבעו של עולם". קיומו של נס, הוא נגזר הכרחי מהיותו של הבורא מחדש העולם, ומתבטא בתורה ב"שם המיוחד". והדבקים בה', לא יבוא בהם מקרה (כלומר, לא יקרה להם דבר שאינו בכוונת מכוון), אלא "יקרע להם את הים והירדן, ויוריד להם המן...". 


וגם בפרשתנו (בא י"ג, ט"ז), כפי שכבר ראינו לפני מספר דקות אומר הרמב"ן:  


"...וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו... ...האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה".  


ב. אולם ישנו סוג נוסף של נס, והוא מושג נפלא ומפורסם המשויך לרמב"ן, הנראה כהשגחה כללית לכל דבר (כלומר- כטבע), שעל קיומו אנו לומדים מהנס המפורסם- והוא מה שקורא לו הרמב"ן הנס הנסתר. וז"ל (שם, בפרשתנו):[5]


"ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה". 


מהו הנס הנסתר?  


בדבריו בפרשת השבוע שעבר, ו"ארא", שמות (ו', ב'), על הפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" אומר הרמב"ן ז"ל: 


"כי לא תבוא על אדם טובה בשכר מצווה או רעה בעונש עבירה, רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הכל ניסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת" (וארא ו', ב').   


כלומר, הנס הנסתר נראה כמקרה טבעי, "יחשב כמנהגו של עולם", ברם, שלא כבמערכת טבעית "עיוורת", ללא כוונת מכוון, במערכת שבה תבוא על אדם "שכר מצווה או רעה בעונש עבירה" תהיה משמעות הדבר הנהגה אישית לכל אדם ואדם המתבטאת בתוצאות או נסיבות שונות סביב מעשה מסוים ובהתאמה אליו. במקרה של נס מפורסם ברורה החריגה מהטבעים, אולם במקרה של נס נסתר, וזה חידושו הגדול של הרמב"ן, "יחשב בהם לרואים אותו שהוא מנהגו של עולם", אבל למעשה מעצם היותו תוצאה של גמול הריהו נס, כי ישנה כאן תגובה הקשרית, הקשורה למוסר, ולא תופעה שהיא תהליך עיוור.  


למעשה, מלמד הרמב"ן, שישנן בנס נסתר שתי דרגות:


  1. כמו הדוגמא שהבאנו לעיל, יש נסים נסתרים הנעשים לאדם אך שנראים כמנהגו של עולם (לרוצה לעיין אזכורים נוספים, לך לך ויגש)

  1. ברם, בפרשות "בחוקותי" ו"עקב" - מלמדנו הרמב"ן אודות דרגה נוספת בנס הנסתר והיא בניסים נסתרים הנעשים לעם ככללו, מעצם היותו עם שומר ברית, או "על מעשה רוב העם" שמעצם קיומם המתמיד והקבוע הנראה כמו טבע מחד, אך בהיות הדבר ברור בעליל שיש כאן משהו שלא בדרך הטבע שנודע ומתפרסם בכל העולם כולו.

     

    נסים נסתרים אלה נראים כמנהגו של עולם, וז"ל: "ואע"פ שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ", עד כדי שכאשר עוזב ה' את עמו "יתמהו וישאלו כל בגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם".

     

    אם כך, מתגלה כאן קו רעיוני אחד: ברגע שהודית שיש מחדש לעולם שיכול להנהיג נסים מפורסמים כרצונו, הרי שחשפת את דעתך שלמעשה כל הטבע כפוף לרצון מחדש הבריאה בכל רגע נתון. כעת, מכיון שהתהליכים הקבועים והסיבתיים להם אנו קוראים טבע ניתנים לשינוי בכל רגע נתון, הרי שלמעשה כל מה שנעשה בכל עת כבר מופקע עקרונית מהיותו מערכת טבע העומדת בפני עצמה, כלומר, מערכת ראשונית או סיבה ראשונית, כדברי הרמב"ן במקום אחר בהקדמתו לאיוב "ואין הטבע מנהיג". תופעות הטבע מזומנות ברצף קבוע, דווקא בצורה הזו ולא אחרת, ויש להם את אותו תוקף כנס נסתר כמו גם יכולות להתבטא בנס גלוי. מה שאנו קוראים טבע, אינו ראשוני, כי אם משני לרצון הבורא על פי חכמתו, המתחדשת בכל רגע ורגע. 

     

וכך נוכל להבין את שמרחיב עוד בדבריו בפרשתנו (בא, שמות י"ג, ט"ז): 


"ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון...ויתפרסמו הניסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות".

בדרשת תורת השם תמימה[6] מוסיף הרמב"ן דברים דומים:


"אין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, שהרי יעודי התורה כולה ניסים ומופתים גמורים הם" 


לאחר שהבנו שהטבע איננו מנהיג כאמור, אלא כל תופעה מתחדשת, ויכולה כרצון הבורא להיות או לא להיות, להשתקף אלינו בצורה מפורסמת או נסתרת, הרי, מלמד הרמב"ן, עלינו להרחיב את הטיעון הזה לכל דברינו, מקרינו ומעשינו. ברגע שהטבע אינו ראשוני עוד, אלא נתון לשינוי הקשרי גלוי או נסתר, הרי שמשניותו, מעלה את ה"נסיות" לדרגה ראשונית וגורפת של "כל דברינו ומקרינו", גם אם לכאורה לא נחזית ברגע כלשהו התערבות כלשהי החורגת ממה שרגיל האדם בטבע. 


"כל דברינו ומקרינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד", אלא הכל הוא חלק ממערכת גמול. כל דבר ומקרה שקורה לאדם הוא למעשה נס, אין בו טבע ומנהגו של עולם, והכל ביחס לרמתו המוסרית ("יעשה המצוות" או "יעבור עליהם"). והכל, (כל דברינו ומקרינו) בעצם היותם בשכר ועונש הם למעשה המערכת הנסית כפי שהראנו לעיל.


----


כותב רבי סעדיה גאון זצ"ל ש"אין ישראל אומה אלא בתורותיה". על יסוד זה, ניתן לומר שאנו מציינים השבת את יסודו של עם ישראל מצד ודרך המצווה הציבורית הראשונה שקיבלנו, הלא היא מצוות החודש, ממש לפני היציאה ממצרים ומעמד הר סיני. 


מטעם זה, בחרתי לצאת לטעימה בכמה מדברי הרמב"ן בנושא ההשגחה, שהרי מסעו של עם ישראל מאז ועד ימינו הוא סיפור של השגחה ניסית גלויה ונסתרת. ואם הכלל ישראל הוא סיפור של השגחה גדולה ורציפה, הרי ברי שגם היסוד ממנו מורכב הכלל, היינו כל בית ובית יהודי שבו, וכל יחיד ויחיד שבבית, אף הוא כך.


יש משהו עקרוני וחשוב בתפישת הנס הנסתר. אני מניח שלא בכדי הבליט הרמב"ן את הרעיון במקומות רבים מאד.. ורציתי להציע סברא בכך. 

בעבודתנו האישית, אנחנו עושים מעשים טובים, שומרים מצוות, שומרים שבת, עובדים על מידותינו, לומדים ועוד, ופתאום בלא שהבחנו איך ומתי קרה הדבר, אנחנו מבחינים בעצמנו שהשתנינו, או רואים בזולתנו כמעין בריה חדשה. כמו טיפות המים שמעצבות סלע אט אט כסיפור המפורסם על עקיבא הרועה שהפך לרבי עקיבא. לפתע קרה כאן משהו שהוא עובדה לנגד עינינו, אך כשזה באדם, זה משהו שברי שאינו כבדרך הטבע התהליכי, המסודר והמדיד, איננו יכולים לשים את האצבע בדיוק על איך ומה הנקודה שבה נהיינו לאדם חדש. 


זהו הנס הנסתר. הנס הנסתר מדגיש את ההיבט הרוחני בעל החירות שביסוד כל הויה, שאינו תלוי באדם ושמראה לו מבט מופלא בפנימיות הדברים.


כך גם בבנין החדש הזה, כמו קיום עמנו המלא נסים גלויים ונסתרים. אם תשכילו לתת, לאהוב, לעבוד במתינות, בסבלנות ובאהבה יחדיו על השקיית כר הדשא הרענן הזה, לא תבחינו בדיוק מה קרה ואיך זה התהווה, אך תגלו לפתע איך השלם גדול מסך חלקיו, כיצד יש כאן מהות חדשה שהיא גדולה ועצומה יותר ממה שכל אחד מכם יכול היה לשוות בנפשו.


ברצוני לאחל לכם, שתזכו בשעה טובה להקים בית של תורה בו תשרה השכינה ותיראה ההשגחה, ושתשכילו להתבונן ולראות את הנראה כנסתר- כגלוי וידוע באהבה ובטוב לבב מרב כל ושנזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה.



[1] סימן קכ"ט, מהדורת "חזון יואל"

[2] כתבי הרמב"ן, ע"מ י"ט

[3] סימן קכ"ד

[4] (דרשה על קהלת, קצ"א-קצ"ב בכתבי הרמב"ן).

[5] וחוזר על אותה לשון גם בדבריו ב"דרשת ה' תמימה"

[6] ע"מ ___ בכתבי הרמב"ן


אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
רבי אברהם בן הרמב"ם- קישורים נוספים
קישורים נוספים לאתרים ובהם פרטים נוספים על קורות חייו של הראב"ם וטקסטים לספריו. ...
אי'ל
מאמרים באתר בהם מופיעים פירושים של הרש"ר הירש
במספר מאמרים באתר אני מצטט או מסכם קטעים מפירושיו והגותו של הרש"ר הירש זצ"ל שהיווה ועודו אחד ממורי ד...
אי'ל
עוד בערוץ
תגובות
1. דברי הרמב"ן בנס נסתר
אבי 17/1/2017
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U