דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
הגות בזוגיות
מבחר ממקורות אחרים
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

הגות בזוגיות

ממהותה של מנהיגות יהודית: ערך הפרט כתנאי לאחדות הכלל

מנהיג אמיתי וערכי מזהה, מתחשב ורותם את יכולותיהם המיוחדות של כל אחד ואחת מאנשיו להשגת חזון ומטרה משותפים, תוך שהוא מצליח להוביל לשינוי ערכי חיובי בקרבם. המנהיג יודע למנף באומץ את המכשולים בהם נתקל, לומד מהם, וממשיך ביתר שאת אל הגשמת חזונו. כל אדם הוא למעשה מנהיג בביתו פנימה, ויכול ומחויב לרכוש ממידת המנהיגות, הנתונה לו כמו כל מידה, לקנותה ולשפרה. לעומת זאת, כל מנהיג ציבור, הקורא, מעודד, או אינו מתנגד לאובדן גוון קולו היחודי של הפרט, מועל למעשה בתפקידו כמנהיג בישראל. תפישה המנטרלת ודורסת את גוונו הנברא והמתפתח של היחיד מעכבת את בואה של האחדות האמיתית של כלל ישראל

כאיש אחד בלב אחד: לפי מהותו של כל אחד ואחד

הפסוקים בשמות (פרק י"ט, א'-ב') מתארים את בואם של בנ"י למדבר סיני עד הגיעם להר. "...ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר". הפסוק מסכם את המעבר מרפידים להר במספר פעלים המופיעים כולם בלשון רבים: "באו"... "וַיִּסעו... ויבואו... ויחנו".

בהגיעם אל הר סיני, משתנה פתאום ההתייחסות לעם ישראל ועוברת מלשון 'רבים' ללשון יחיד, כפי שכתוב "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר"– במקום ו"יחנו".

ידוע ומפורסם ביאורו של רש"י על אותו פסוק, שהשינוי בלשון נובע מכך שקיבלו את התורה "כאיש אחד, בלב אחד" – היינו במטרה משותפת ובשאיפה אחת.

עוברים שלשה ימים ומגיעה קבלת התורה עצמה. כלל ישראל שומעים "קולות וברקים...וקול שופר חזק מאד...וכל העם רואים את הקולות".

על מהותן של אותן קולות רבים אומר המדרש בשמו"ר, יתרו כ"ט, א' על הדיבר הראשון- "אנכי ה' אלקיך:

"חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: השמע עם קול אלהים, כיצד?

אילו היה כתוב קול ה' בכחו, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול ה' בכח, בכח של כל אחד ואחד.

הבחורים לפי כחן,

והזקנים לפי כחן,

והקטנים לפי כחן....."

כותב על כך הרב שלמה וולבה זצ"ל בשער השלישי של חלק ב' בעלי שור:

".....נתבאר שכל אחד אמנם שמע אותן הדברות, אבל כל אחד שמע פירוש אחר, וכפי שביאר הרמח"ל בדרך עץ החיים שישנם ששים ריבוא פירושים על התורה וכל אחד כפי שורש נשמתו קיבל פירוש משלו, ועל זה נאמר להם "אנכי ה' אלקיך" שהכל בא מאחדותו ית'. הרי לב אחד, ודברים אחדים, אבל כל אחד קיבל לפי כוחו, ולא בטלה הפרטיות של כל אחד, ואדרבה: דווקא במעמד זה, קיבל כל אחד לפי הפרטיות שלו, הרי אחדות הלב יחד עם גילוי פרטיותו של כל אחד.

מצטיירת לנו במעמד הר סיני תמונה מיוחדת במינה שיש בה בכדי ללמד אותנו כמה שיעורים חשובים ביותר לכלל ולפרט הנוגעים אף לימינו.

לכאורה, היה אפשר לחשוב, שבמצב שבו כולם היו "כאיש אחד בלב אחד", היו דעתו של כל אחד, וחווייתו והבנתו את הדברים, זהים לחלוטין לזו של חברו, ושדווקא מזהות דעה זו, נבעה אחדותם.

ברם, התורה מלמדת אותנו שפני הדברים היו הפוכים לחלוטין: המשותף והמאפיין להיותם "כאיש אחד בלב אחד" היתה דווקא הזווית הייחודית של כל אחד, שהתקבלה "מלמעלה" ללא עוררין דווקא במעמד המכונן והגדול ביותר של אחדות עם ישראל מאז ומעולם. עוצמת החוויה היתה כה גדולה, שלא היה מקום לעוררין על זוית ראיה שונה של פלוני או אלמוני כלפי אותו הדבר בדיוק. במונחים של ימינו ניתן לדמות את הדבר לתמונה דיגיטלית חדה וברורה של כדור הארץ המורכבת ממיליוני פיקסלים קטנים שכל אחד נמצא במקומו המיוחד, ודווקא מהיותו שם, בשילוב עם כלל הנקודות, מורכבת תמונה שלמה ורבת היבטים של כדור שלם.

דרך תיאורם הדרשני של חז"ל למעמד זה, מתגלה לעינינו נדבך חשוב ועקרוני ממנהיגותו של הקב"ה: מנהיג העולם ובוראו, מנהיג את ישראל דרך שמדגיש את חשיבות יחודו של כל יחיד עד כדי כך, שדווקא במקום בו כולם היו כאיש אחד בלב אחד, מדגישים חז"ל שנתן הקב"ה לכל אחד את הפירוש המתאים לשרש נשמתו שלו.

בעצם מעמד מתן תורה מגיע אלינו דברו של בורא ומנהיג העולם, ומלמדנו שדווקא במצב הנשגב של מקבלי תורה אמיתיים, שהוא המצב שכולנו מייחלים לו, המצב שבו סוף-סוף מתקיימת אחדות בכלל ישראל, בדרגת איש אחד-בלב אחד....

דווקא במעמד זה עלינו להשכיל ולדעת שקבלת התורה מבוססת על ההכרה שכל אחד ואחד שונה מחברו, ושקבלת תורה אמיתית, שתוביל ל"איש אחד בלב אחד" חייבת להיות כזו המכירה בגוון האינדיבידואלי היחודי של כל אחד ואחד.

מדרש כמעט זהה לנ"ל מובא במספר מקומות וביניהם, גם כן בשמו"ר (על פרשת שמות פרשה ה', ט'), ובסיומו ישנה תוספת המקבילה את אותו דגש על ההתייחסות של ה' לכלל אך מתוך דגש המתייחס לכל יחיד ויחיד, גם בפרשת נתינת המן.

"אמר רבי יוסי בר חנינא: אם תמה אתה על הדבר הזה, למוד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל.

הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם, לחם מן השמים וגו'.

והזקנים, כצפיחת בדבש, שנאמר (שם שם, לא): וטעמו כצפיחת בדבש.

ויונקים, כחלב משדי אמו, שנאמר (במדבר יא, ח): והיה טעמו כטעם לשד השמן".

והחולים, כסולת מעורב בדבש, שנאמר (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך.

והעובדי כוכבים, טעמו אותו מר וגד, שנאמר (במדבר שם, ז): והמן כזרע גד הוא.

פניו של האדם- ראי לפנימיותו

כותב הרב פרידלנדר ב"שפתי חיים" (אמונה ובחירה א' 204) בשם מורו הרב אליהו דסלר, ש"פני האדם מבטאות את פנימיות האדם- תכונות נפשו- כפי דברי הגמרא בברכות נ"ח, א'- "אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה"....שוני הפרצוף נובע מהבדלי הדיעות- המידות, הפרצוף הוא ראי לתכונות נפש האדם, שע"י הפרצוף אפשר להכיר את פנימיות האדם.." עכ"ל.

הפרצוף הוא ראי להכרת תכונת נפש האדם, כל הפרצופים שונים כשם שכל הדיעות שונות. דבר זה טבוע בבריאה, ומודגש כאמור במתן תורה.

אנו מוצאים בספרים הקדושים מושג קבלי שנקרא "חכמת הפרצוף". משמעה של חכמה זו היא היכולת להכיר את נפשו המיוחדת של כל אדם ע"י הבנת תווי פניו. זוהי חכמה שעל פי דברי הזוהר ניתנה לאדם הראשון, הייתה לשלמה המלך החכם מכל אדם, ואף ניתנה למשה רבינו ע"ה מנהיגם של כל ישראל.

כך מובא בזוהר רזי דרזין חלק ב’ פרשת יתרו דף ע' ע”א על הפסוק בו אומר יתרו חותן משה, אליו: “וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע":

"כתוב “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם” (בראשית ה, א), זה ספר מאותן ספרים סתומים ועמוקים. להבין חכמה הסתומה והעמוקה שנמסרה לאדם הראשון בדבר צורות האנשים, חכמה זו נמסרה לשלמה המלך, ונחל אותה וכתבה בספרו". ולגבי משה כתוב: "....עד שבאה השכינה ולמדה לו, והיא ראתה וביררה לכל אותן האנשים שנראו בפרצוף הראוי, ושם למד משה חכמה זו ונכנס בתוכה, זהו שכתוב: “וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם”, זהו שכתוב בו “וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ” (תהלים קב, כח)...." “וְאַתָּה תֶחֱזֶה”, ותסתכל בזה, אתה ולא אחר. להבין ולהסתכל בהששים רבוא ישראל".

בין אם הדברים הם כפשוטם, ובין אם באים אך כדי ללמדנו נמשל חשוב, הרי שדומה שמשמען אחד:

למשה רבינו היתה חכמה לה קוראים חז"ל "חכמת הפרצוף", שהיתה הכרחית עבורו ע"מ שיוכל להנהיג את ישראל בצורה נכונה ויעילה, בין היתר ע"י "שיוכל להבין ולהסתכל בהששים ריבוא ישראל". על פי דברים אלה ובבחינת "תן לחכם ויחכם עוד", לימדה השכינה את משה רבינו ע"ה לדבוק באותה תכונת מנהיגות שלמד מבורא עולם. כשם שהמנהיג-הבורא-נותן התורה, נתן במעמד נתינתה ששים ריבוא פירושים בהתחשבו בשרש נשמתו של כל אחד ואחד, כך גם משה רבינו הנהיג את ישראל מתוך ראיה המתחשבת בתכונות הנפש של כל אחד ואחד.

לסיכום חלק זה, ראינו תכונה אחת של מנהיג ישראל: זה המאחד את הכלל דרך התחשבות ביחודו השרשי של כל פרט המרכיב את הכלל הזה. ראינו שהתורה ניתנה לעם ישראל כשהיו "באיש אחד כלב אחד" באחדות מלאה, ודווקא במצב זה ניתנו 600,000 פירושים לכל אחד ואחד מהם על פי שרש נשמתם האישי והיחודי. הראנו שיש כאן מסר עמוק ממנהיג העולם שאחדותו המלאה של עם ישראל באה אך מתוך התחשבות בגוון היחודי של כל יחיד.

ניתן ללמוד מכך לקח חשוב, ועל פיו כל מנהיג ציבור, הקורא, מעודד, או אינו מתנגד לאובדן גוון קולו היחודי של הפרט, מועל למעשה בתפקידו כמנהיג בישראל. תפישה המנטרלת ודורסת את גוונו הנברא והמתפתח של היחיד מעכבת את אחדותו של כלל ישראל ודוחה למעשה את קבלת התורה של "איש אחד בלב אחד". ציבוריות כוחנית בה "כולם צריכים לחשוב אותו דבר על כל דבר", או "להתייחס באותה צורה לכל דבר", היא זו שבה נרמס היחיד ומקומו, ובניגוד למה שמלמדנו הקב"ה כאן. תפישה כזו לעולם לא תוביל לאחדות של איש אחד בלב אחד ולקבלת תורה אמיתית.

אומץ אל מול החדש והבלתי אפשרי, ומיקוד על חזון ערכי: על ההבדל בין מנהל ומנהיג

תכונה נוספת של מנהיג ישראל נלמדת במעשה המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. למרות שהיו כולם נשיאים, ראשי ישראל ומנהיגיו של כל שבט, נכשלו עשרה מתוך שנים עשר במנהיגותם ובשליחותם.

בספרו "לפרקים", (ע"מ 507-508), מלמד בעל "שרידי אש", הרב יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, שהיה תלמידו של הרב נתן צבי פינקל זצ"ל- הסבא מסלובודקה, ואחד מניצולי גטו ורשה, גם כן בשם הזוהר (זוהר שלח את קנ"ח א') את הסיבה לחטאם של המרגלים: "....אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלהוי רישין וימני משה רישין אחרינן, דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי". אם יעלו ישראל לארץ נפסיק מלהיות בראשם, וימנה משה ראשים אחרים, ואנו שזכינו במדבר להיות ראשים, לא נזכה לכך בארץ".

מסביר הרב וינברג: "כן, הם (המרגלים) היו מנהלי עם מחוננים בעין זכה ובינה ישרה, ועל כן חטאתם כל כך גדולה היא. רשאים היו לנהל, להיות סוכנים ופקידים, אולם לא להנהיג. רשאים היו לתפוס בהגה ולסובב את הכפים בזריזות ובבטחה בדרך קבועה להם מראש, לכוון את הרוח על פי מטרה מסוימה, זה היה תפקידם יצירתם, יכלתם. אולם לחתור לארצות חדשות מתוך התלהבות נפש, לשאת את נס הנצחון נגד אלפי איתנים בסערה ובמצוקה- לזה חסר היה לנפשם העוז ולאמונתם הבטחון. חסר היה להם חותם האצילות אשר לרוח הקדש שלפני עינו קיימת היכולת המוחלטת אשר למטרה, האמון באלקים שאין לפניו נסיגה לאחור ואין דבר בגדר נמנע, מי שהעכוב משמש לו למקור כח חדש". עכ"ל.

בשונה מהמנהל, שמכוון את הכלל בדרך שנקבעה לו מראש, מחויב המנהיג לדעת לעמוד מול עיכובים ומכשולים ולא להרתע מהם, אלא להשתמש בהם כמנוף שיעניק לו מקור כח חדש וזאת בשם אמונה ובטחון מוחלטים, ודבקות בדרכי ה'- שכשם שאין לפניו ית' נסיגה לאחור, או דבר שהוא בגדר נמנע, כך כביכול דבק המנהיג במידה זו ומשתדל לצלוח כל עיכוב באומץ ובבטחון. כך עמד משה רבינו מול האומה החזקה והמתקדמת ביותר בעולם העתיק, כך פתח מתיתיהו והנהיג עם בניו מרד בלתי אפשרי במעצמה היוונית הגדולה והאכזרית, כך מסרו את נפשם בכל דור ודור יחידים ורבים אל מול פני ה"בלתי אפשרי לכאורה", למול פני אכזריות טוטליטארית מסוגים שונים שהתנפצה ונעלמה בפני רועי עמנו הקטן, אנשיהם ומשפחותיהם.

מוסיף ומסביר הרב וינברג: "דבורו של הזוה"ק מגלה לנו את הרז.... בשעה שנכנסו המרגלים לארץ הקדושה הרגישו ששם, במלכות החדשה, יבוא הקץ למשרת הנהגתם ולשלטון נשיאותם, וראה גם ראה, תאוות כבוד פעוטה ושארית אהבת עצמם לא פסו עוד מליבם..... ובלי יודעים כהתה עינם, כח אמונתם נשבר, להבת הגעגועים רפתה, לא בכל מאמצי כחם הם משתתפים עכשיו במפעל, וגם חפץ לא יחפצו בכל לבבם מה שהטילה עליהם שליחותם. בשעה זו, (מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון- אי"ל) הקשיים עולים ומתגברים בעיניהם והיו לענקים, רעיונות ארציים שמים כבלים למעוף נפשם.... חושבים הם על דבר עצמם ושוכחים את שליחותם......"רק ותרנות על הנאה עצמית יכולה לתת לנו את אומץ הרוח הנחוץ למנהיג בישראל, זה שאינו רשאי להסיג אחור מפני כל קושי ומעצור, מי שצריך להיות עשוי לבלי חת ומבלי לנטות ימין ושמאל".

"מדת הוותרנות תתן לנו שפעת דברים הדרושים למנהיג בישראל.....אך (מנהיג) לא יצא ידי חובתו במדת סבלנות גרידא.... מוכרח הוא לחיות עמם ולהשתתף בשמחתם ובצערם בכאבם ובדאגתם. רק מי ששוכח עצמו בכל (אי"ל: היינו שמתמקד בצרכי זולתו מתוך הבנה מלאה כמה שיותר של המקום ממנו מגיע הזולת), יכול לקרוא את כתב הקדומים שבנשמותיהם של בני אדם אחרים..".

כל אדם הוא מנהיג בביתו

שיעורים אלה על מעלותיו של מנהיג, לא באו אך כדי לספר לנו איך הם הגדולים היו, כי אם להדריכנו לחיינו אנו. זאת משום שתעודת חיינו כבעלי משפחה היא של מנהיגים בזעיר אנפין. כל אחד ואחת מאיתנו שכבר זכה, או מי שעוד יזכה ב"ה הוא למעשה מנהיג בביתו שלו, ובדרך הישר עליו לעזור ולהוביל אחרים לעבר מטרה משותפת, דרך משימת חייו, משימת החיים המשותפים שלו עם אשתו, או משימת החינוך שלו לילדיו, תוך הנעתה של תנועה ערכית מתמדת, בתוכו, ובתוכם של הסובבים אותו.

מנהיגות היא מידה נרכשת, ולא בגדר פלא ש"או שיש אותו, או שאין אותו". הרמב"ם מלמדנו במספר מקומות, ובין היתר באחד מפירושו ל"חלום יעקב" (ראה מו"נ, הקדמה, ופרק א' ט"ו), שמנהיגות היא חלק נרכש במחויבותו של כל חכם העולה בדרגות החכמה, שחייב ל"רדת" ולהביא עימו את הידע שצבר לאחרים (ולכן כותב, שהמלאכים עולים ויורדים ולא יורדים ועולים). (עוד על כך ראה מאמרי "עולים ויורדים: על מידת המנהיגות על פי הרמב"ם)

בכדי לעמוד בתפקיד זה במשך עשרות שנים עד 120, על מנהיג הבית, האיש ואשתו, ואם זכו כהורים, לסגל לעצמם תכונות של מנהיג יהודי אמיתי, כזה שמחפש באמת להבין את התמונה בכללותה, שומר את מיקודו עליה, ומתרגל נאמנות לתהליך ארוך טווח הנפרט בסופו של דבר ליום יום. מנהיג הבית חייב להתאמן על היותו מנהיג, דרך מגון המצבים והאתגרים שמזומנים לו בחייו, בחריצות, בסבלנות, בשיתוף, ובאומץ, ומתוך הבנה שזוהי הקרקע בעלת הפוטנציאל הפורה והחשוב ביותר בחייו.

גם הישגים יהיו בתהליך זה, וגם מכשולים וקשיים. לכן יש לזכור, ש"כל עיכוב צריך להיות מקור של כח לעליה הבאה", כדברי הרב וינברג מעלה. זה יכול להיות רק בחריצות, בסבלנות, ומתוך זכרון שעל כל אחד ללמוד אט-אט ובסבלנות את נקודת המבט של השני להבינו ולרוממו בסבלנות, ואחר כך אי"ה בבוא העת, גם של ילדיהם. כמו במדבר, כך גם בביתו, חייב אדם לזכור שכל אחד מבני הבית בין אם הם שנים ובין עם עשרה, הוא בעל שרש נשמה שונה מחברו, ושדווקא הקרבה הגדולה בתוספת דגש נכון יכולים לסייע לבנייתה של אחדות של איש אחד בלב אחד בתוך הבית בה כל אחד יוכל לממש את הפוטנציאל המיוחד שלו מתוך סביבה של תמיכה, חכמה, אהבה ופירגון.

אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
על קניין וקידושין
המשנה מלמדת שהאישה "נקנית" לבעלה. ברם, היתכן קנין מוסרי של אדם ע"י אדם אחר? אלא שמשמעותו התורנית של ...
אי'ל
על אוטונומיה ומשקעים מצטברים
כיבוד הזולת הקרוב אליך ביותר, שותף החיים שלך, מתוך זיכרון היותו אדם כמוך, והיותו זכאי לעצמאות כפי זכ...
אי'ל
עוד בערוץ
תגובות
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U