דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
ביסודות הקיום
הכרת האדם
מידות ומוסר
בין אדם לחברו
דברי חכמי הדורות
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

ביסודות הקיום

כל העולם נברא ביום אחד: טווח ידיעת האדם

בתורה חבויים עקרונות מחשבתיים עמוקים ויסודיים, השזורים בה מראשיתה. עיון בפסוק הראשון שבתורה, מלמדנו לזהות את העקרונות העומדים מאחורי כמה מהנושאים העקרוניים ביותר בעולם המחשבה כחומר, מרחב, תנועה, זמן, וידיעה. במאמר זה, שהוא ראשון מארבעה מאמרים על הפסוק "הבראשיתי", נבחן את ידיעת האדם, היקפה ומגבלותיה, דרך ביאור המושגים "שמים וארץ".

 פורסם לראשונה: 30.10.2006

עודכן: 01.06.2013

תורתנו מציגה את עקרונותיה וציוויה המעשיים, דרך סיפור התהוותו, יסודו וביסוסו של עם ישראל. בתוך כך מתוארים התהליך ההיסטורי וההתפתחות הרעיונית שהובילו להיווצרות העם, מתגלות נסיבות מתן תורה, ובשיאן יציאת מצרים ומעמד הר סיני, ומוצגות המצוות ועקרונותיהן שהן הבסיס להלכה היהודית מאז ועד היום.

ברמה יסודית ומופשטת יותר, מציגה ומלמדת התורה על האלוקים, ומוצגים רבים משמותיו, שלימוד משמעותם והיחס הנכון אליהם מהווה את הבסיס הרעיוני והפילוסופי שבחכמה הקרויה בלשון ראשונים "חכמת האלוקות" שהיא כהגדרתם החכמה הנשגבה ביותר (ראה הערת שוליים מטה לפירוט על הגדרת ראשונים שונים את חכמת האלקות)[1].

מלאכת רכישת החכמה

רבי סעדיה גאון (הרס"ג) כותב על מלאכת רכישת החכמה בספרו "האמונות והדעות":

"כמו כל מלאכה מן המלאכות......כך מלאכת החכמה צריך להתחילה מראשיתה וללכת בה פרק אחרי פרק עד סופה, עד שיזדכך לו בסופו של דבר אותו האחד המבוקש, וישאר לבדו- שאין בו שום פקפוק ולא ספק".

כמו בכל מלאכה וחכמה, וקל וחומר שבזו, מחייבת חכמת האלוקות חשיבה וחקירה מאומצת, הדרגתית, וקשה מאין כמוה, שכדי לרכשה חייב המשכיל להתאמן רבות הן בעיון מושגי והן בקיימו את מצוות התורה והסברא[2], תוך מחשבה ועיון על הקשר בינן ובין עקרונות אלו[3].

בהלכות יסודי התורה פוסק הרמב"ם זצ"ל להלכה את הבסיס הידיעתי הראוי לכל יהודי, ובראש ובראשונה את מחויבותו לידע (לדעת) שיש שם אלו-ה. וכך לשונו:

"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.....והוא שהנביא אומר והשם אלקיכם אמת".

יש לשים לב שהרמב"ם משתמש כאן במושג "לידע", המלמדנו את שיטתו, שאפשרית ידיעה זו לידיעת האדם ואף פסקה להלכה. בפרושו למשנה בסוף מסכת ברכות כותב, "כי חשוב אצלי להסביר יסוד מן היסודות יותר מכל דבר אחר אשר אני מלמד". וזהו יסוד היסודות שציוה עליו דוד לשלמה בנו "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א', כ"ח, ט').

חכם אחד (א"ק) דימה את מעשי האדם השונים לפעולות הגוף, ואת יסודות המחשבה "הפילוסופיים", שתפקידם להגדיר את היסודות העקרוניים והמופשטים בבסיס אותם מעשים, כשלדו של אותו הגוף. תורת ישראל אינה כתובה בצורת שלד עקרוני-פילוסופי, וממילא אינה בגדר "ספר פילוסופי". אך טומנת היא בחובה יסודות מחשבתיים עמוקים המעניקים למשכיל בם אפשרות לסידור מחשבותיו, זיקוק השקפותיו והכוונת בחירותיו אל הנכון.

בפסקאות הבאות אנסה להדגים כמה מעקרונות אלה תוך ניתוח שיטתי, ותוך הסתמכות על כמה ממקורות חז"ל, ראשונים ואחרונים, על הפסוק הראשון בתורה.

שמים וארץ: טווח ידיעת האדם

הפסוק הראשון בתורה טומן בחובו את הבסיס להבנת כמה מן הנושאים היסודיים ביותר בתולדות ההגות האנושית, כגון מהות העולם, מהות הזמן והמרחב, חידוש העולם או קדמוניותו (הטענה כי תמיד היה קיים), ידיעת האדם וזהותה, ועוד.

אחת השאלות העולות בעת קריאת הפסוק הראשון היא משמעות שרש "ברא". פרושים שונים נתנו ע"י חכמינו בכל הדורות למושג זה, שרבים מהם, כמו גם משמעויותיהם המקובלות, ובאוריהם ילמדו בחלקים הבאים של מאמר זה. על מנת להתכונן היטב לעיון זה, ולהניח את היסודות לפתחו, ראוי לפתוח דוקא בסיפא של הפסוק, העוסק במושא הבריאה של היום הראשון, הלא הם "שמים וארץ".

ר' בחיי על בראשית א', מביא את הדברים הבאים:

"וזהו דעת ר' נחמיה שביום ראשון נברא כל העולם, שכן אמרו במדרש רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר בששה ימים נברא כל העולם שכן כתיב במעשה של כל יום ויום ויהי כן, רבי נחמיה אומר ביום א' נברא כל העולם שכן כתוב תוצא הארץ דבר שהוא פקוד ומוכן בידה מבראשית, משל למה הדבר דומה לאדם שזרע שש שעורים בבת אחת זה יצא ביום ראשון וזה בשני וזה בשלישי וכן כולם, וברור דעת רבי נחמיה במשל הזה כי החומר שממנו היה הכל נברא ביום ראשון ואחר כן נבראו כל הנבראים בששה ימים מחלקי החומר כל אחד ואחד ביומו, וזהו שכתוב (תהלים ל"ג) כי הוא אמר ויהי, באר כי הכל היה באמירה ובהויה אחת ואחר כן צווה דבר יום ביומו והעמיד הדברים והוציאם לפועל עכ"ל".

דעת ר' נחמיה היא שביום הראשון נברא כל העולם, ומכאן והלאה נוצרו הפרטים שנכללו בבריאה הראשונה ויצאו מהכח (פוטנציאל) אל הפעל אחר הבראם ("מחלקי החומר" כלשון ר' בחיי). ר' נחמיה סומך את דבריו על הכתוב בהמשך בפסוק י"ב בו נאמר "ותוצא הארץ", ומבאר שהוציאה "דבר שפקוד ומוכן בידה מבראשית".

משמעות הדברים היא שלר' נחמיה מתבאר המשפט "את השמים ואת הארץ" (שהם מה שנברא ביום הראשון) ככולל "הכל"-דהיינו, כל הנכלל בבריאה, או כדברי ר' בחיי: "וברור דעת רבי נחמיה במשל הזה כי החומר שממנו היה הכל נברא ביום הראשון וכו'".

ניתן לראות את דברי ר' נחמיה גם מתוך עיון במושגים "שמים וארץ" עצמם:

בפרושו לבראשית א' מצביע הרש"ר הירש זצ"ל על כך שהמושג "שמים" הוא צורת רבים של "שם". באור הדברים הוא שכל מה שמתייחס לאדם ושאינו מחובר לארץ, נמצא עבורו "שם", וסך כל מה ש"שם"- (כל ה"שמים" כביכול, בש' פתוחה), נקרא בשם "שמים". הארץ לעומת זאת היא השם שאנו קוראים לאדמה שתחת רגלינו. לארץ אנו מייחסים את כל מה שיוצא ממנה כעשבים, עצים וכדומה, כנאמר "ותוצא הארץ". בהקשר זה, כאשר יצביע האדם על דבר מה המונח במרחק- יאמר שהוא מונח "על הארץ". כך, גם אם ימצא אדם את עצמו על ירח X בגלאקסיה Y, תקרא אדמתו של אותו הירח בשם ארץ, וכל מה שמחוץ לה- שמים, וכך בכל מקום שימצא עצמו בו.

אין דבר המזומן לידיעת האדם שאינו חלק ממה שהיה, עודו, או יהיה מצוי, בשמים או בארץ, בין אם בידיעת הפרטים, ובין אם בהתייחס לכולם כחלק מרצף אחדותי או משלמות גורפת. המושגים "שמים וארץ" מקבלים בהקשר זה משמעות רחבה ומופשטת יותר מהשימוש השגור בפינו, המתייחס בצורה מצומצמת יותר לגלאקסיה זו או אחרת. בהקשר המבואר בפסוק מתייחסים "השמים והארץ" לכלל היקום ולכלל הפוטנציאל הגלום בו, יהא אשר יהא, אשר תמיד, לכשיצא לפועל, ימצא "שם"-ב"שמים" או כאן "על הארץ" (ולא משנה כאמור, באיזה כוכב של איזו גלקסיה, יקרה הדבר כאמור).

לכן, לו ישאל האדם את עצמו שאלה פשוטה: האם יש דבר כלשהו שנודע לי מאז ומעולם, שאינו או בשמים או בארץ? יגלה עפ"י ראיה זו, שהתשובה שלילית. כל דבר שאליו נתייחס או עליו נחשוב, כמו אטום, חידק, שולחן, תפוז, מכונית, כוכב או גלאקסיה, היה, או עודו בחזקת "נמצא", שהיה, או עודו כלול ב"תחום" שמים וארץ.
 
גם נמצאים מופשטים יותר שאינם נמצאים במקום או תחום מסוים, כמו "מחשבה", "אהבה", "זמן" או "שכל", מהווים יחס בין דברים מצויים בשמים או בארץ, ולכן נכללים אף הם בכלל זה: מחשבה היא חישוב מורכבויות, המתרחש באדם, אהבה היא רגש המייצג יחס מסוים כלפי מי שאותו אוהבים, "זמן" הוא יחס בין מאורעות, כגון סיבוב כדור הארץ סביב השמש בזמן שאדם הולך ברחוב, וכן הלאה על זו הדרך.

"את השמים ואת הארץ": אין "מעבר" להם בידיעת האדם

הפסוק גורס "את השמים ואת הארץ"- ישנו דגש בכפל המילה "את" הנובע כך נראה מההכוונה להבין את המושגים, כפי האמור מעלה בהקשרם הרחב, וזאת יוכח אף ממשמעות המילה "את". המילה "את", מסביר (שם) הרב הירש, "מציגה את העצם בסימניו, בפעולותיו וביחסיו, בהם מתבטאת מהותו של העצם, ובהם הוא ניתן להכרה (היינו אותותיו).... "את" הוא באמת ריבוי, התופס את העצם בהיקפו הרחב" עכ"ל[4].

על פי תפישה זו, מכוונת אותנו התורה בפתיחתה, דרך המילים "את השמים ואת הארץ" בהקשרם הרחב, להתייחס לכל מה שאנו יודעים עד כה (עבר או הווה), ואף לפוטנציאל הקיום העתידי, יהא אשר יהא, כפתח לבאות. המיקוד הרחב מהווה את "שדה הפעילות" בו תתפרש לעינינו כל הבריאה, כולל כל מה שיתואר אחר כך, ומעניק לנו את ה"ספקטרום" שדרכו עלינו להתבונן גם להבא: מהכלל אל הפרט.

"המהר"ל מפראג בספר גור אריה (שמות ט"ו, י"ז) מבהיר אף הוא עיקרון זה, וכך דבריו:

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ופעמים מקדים ארץ לשמים דכתיב (שם ב', ד') "ביום עשות השם אלקים ארץ ושמים", לומר לך כי שניהם שקולים, כדאיתא (ככתוב) בפרשת בראשית (ב"ר א, טו), לומר כי על ידי שניהם הוא מציאות העולם..."
 
"ואמר הכתוב כי "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", כמו שיד השמאל ויד הימין שניהם הם האדם ואין יד ימין בלא שמאל ואין יד שמאל בלא יד ימין, כך השמים והארץ שניהם הם מציאות העולם ושלמותו, רק שיחס הארץ אל השמאל לפי שאינה חשובה במדריגה, והשמים אל הימין שהוא יותר חשוב במדריגה. וכמו שהארץ והשמים מיוחדים לשבתו, כדכתיב (ישעיה סו, א) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", כי השמים והארץ ביחד שהם כוללים כל העולם ביחד, והוא יתברך "אלקי עולם" נקרא (ישעיה מ, כח), לכך אמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", נתן לכל אחד ואחד מדריגתו איך נקרא עליו השם, כי הוא "אלקי עולם" אשר העולם הוא שמים וארץ".

בבאורו מעלה המהר"ל נקודה נוספת בכתבו ש"הוא יתברך אלקי עולם" נקרא..... אשר העולם הוא "שמים וארץ". לכאורה ניתן היה לתמוה: העולם הוא שמים וארץ, והשם הוא "אלקי עולם", וזהו? האינו אלוקים גם מ"עבר לעולם"? האין זו הגדרה מצמצמת בהקשר זה?

מתקבלות כאן שתי הבחנות: הראשונה, שאכן, בהתחשב בכך שמדובר כאן בנושא מקיף כל, שמכוון אותנו המהר"ל, ובהתאם לאשר ניסינו לבאר מדברי חז"ל לכך, שהעולם אליו מתכוון הוא "עולם" על כל מורכבותו, תהא אשר תהא, הכוללת כמובן גם את המספר העצום של הגלקסיות שנתגלו אחר תקופתו של המהר"ל.

ההבחנה השניה היא היבט נוסף במבואר מעלה: מכיון ש"שמים וארץ" בתפישתם המופשטת שהדגמנו, כוללים ומהווים את סך היקום וכל אשר בו, הרי שכל ידיעה, מחשבה, או עצם חמרי הקשור "ליודע" הנקרא אדם, מתרחשים בתחומם. "שמים וארץ" הם מעין "כלי מכיל כל", בו יתרחש כל האפשרי לידיעת האדם. מכאן, שמחשבה על מה שמעבר להם כביכול, היא למעשה בגדר "שוא והבל", גיבוב מילים חסר משמעות אמיתית, שאינו ניתן אף לדמיון, או בלשון רבותינו הראשונים "מן הנמנעות". כל שחשבת עליו כ"מחוץ" ל-, נהפך אוטומטית ל"בפנים" מעצם כך שחשבת עליו, ומחשבה על "חוץ" מתגלה כהבל.
 
המהר"ל זצ"ל מבאר לנו "שהשמים והארץ הם מציאות העולם ושלמותו". "שלמותו", היינו אין מעבר להם, או מחוץ להם.

"לא תעשה לך.... לא תשא": לא להגשים ולא להפריד

על סמך אותו עקרון, גם כל המדמה לעצמו כי מדמיין בדרך כלשהי את האלקים כ"מחוץ לעולם", יוצר למעשה גבול דמיוני, שמעבר לו, מחוץ לו, נמצא הא-ל. למעשה, העושה זאת טועה וחוטא בהפרדה, היינו נושא את שמו לשוא בהפרדתו אותו מהעולם, ואף בהגשמה ביוצרו גבול דמיוני, ש"מעבר לו" כביכול נמצא הא-ל.
 
מצד שני, ברי שזו הגשמה מוחלטת, אם ידמיין האדם את הא-ל כחלק מהעולם ובתוכו, ממש כשם שחוטאים עובדי האלילים המדמים לדמיינו בתוך העולם, וחוטאים בהגשמה[5].
 
הנקודה העקרונית כאן, שבעטיה יש להזכיר ענין זה, היא שגם, וביחוד כלפי "אלקי עולם", לא יכולה להתקבל טענה שהוא מעבר לעולם מחד, או בתוכו מאידך, שכן בשני המקרים מתקבלת יצירה דמיונית של אל מוגבל, אם בתיחום שבגבול העולם או בהגשמה שבתוך העולם. זה אינו ה"מודל" שתורת ישראל, הנלחמת בעבודת האלילים באשר היא, מביאה לנו.

שלב נוסף בהבנת עיקרון זה ניתן ללמוד מדברי הגמרא במגילה י"א, ב' האומרת כך:

"יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם?

תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ!

יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית?

תלמוד לומר לימים ראשונים אשר היו לפניך!

יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור?

תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים-- מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור!"

מתבאר בגמרא שלב אחר שלב:

א. האם יכול אדם לשאול לימים ראשונים? התשובה היא כן, אך לא "קודם שנברא העולם", אלא "למן היום אשר.." וכו'

ב. האם יתכן שלא יחקור (ישאל) האדם "מששת ימי בראשית"? התשובה היא שלא שהרי נאמר "(ושאל נא) לימים ראשונים אשר היו לפניך!", דהיינו, "לפניך" הקדום ביותר, הוא בששת ימי בראשית

ג. האם יכול אדם לשאול מה למעלה, ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? דהיינו מה מעבר לבריאה מכל כיוון, ומה ל"פניה" בזמן[6]? התשובה לכך היא לא, אלא "מקצה השמים ועד קצה השמים" אתה שואל, ו"מעבר" להם אין אתה שואל.

בהתייחס לנקודה ג' לעיל, עלינו לשאול שאלה עקרונית: האם מצהירה הגמרא שאין לאדם לשאול "מה למעלה מה למטה וכו', למרות שישנה תשובה אפשרית לידיעת האדם אך עדיין לא ראוי לו שישאל? או אולי, אומרת הגמרא- אל תשאל בגלל ששאלה מעין זו מהווה סתירה, ובלתי אפשרי כלל ועיקר לידיעה להתעסק במה ש"למעלה, למטה, לפנים או מאחור"?. האם מצהירה פה הגמרא שלמעשה אין האדם יכול לשאול שאלה זו, כי אין לה משמעות אמיתית?

מהות הדיבור והשמוש במילים

תשובה לשאלה זו מחייבת הקדמה קצרה על מהות הדיבור והשימוש במילים. חז"ל מתארים את יחודו של האדם לעומת הבהמות בהיותו "מדבר". משמעות היותו "מדבר", אינה הצלילים שמשמיע האדם גופא (שאותם גם תוכי יודע לחקות), אלא מתייחסת למערכת המושגית שלו, ולאפשרותו להתייחס בתבונה לעצמים בבריאה, לזהות את מהותם, ולקרוא להם בשמות (ראה דיאלוג פילוסופי על "קריאה בשמות" [7]. (ראה גם את המאמר "שמו של אדם") המערכת המושגית של האדם היא הבסיס להתפתחות ידיעתו, ומהווה את היסוד למוסר.

כל קריאה בשם מבוססת על זיהוי היבטים במהותו של הדבר לו נותנים שם, עוד טרם קריאה בשם, ועל שימוש נכון בשפה מדויקת על מנת לציין נכונה בצליל (מילה) מהות זו. בקריאתו בשמות מגדר האדם זיהוי תכונותיה של תופעה או תכונה מסוימת ומצמיד לה צליל בשפה התואם לה ביותר.

אך ראוי לזכור נקודה עקרונית וחשובה ביותר: זימון הדברים תמיד קודם מבחינה לוגית לשמות שבהם נקראים על ידי האדם. וביתר פשטות: כל שם שהאדם נותן, מתייחס למה ש"מואר מולו" ומזומן נכחו כקיים, והשם כשניתן, מאחד הבטים אובייקטיבים של אותו דבר שקיים כבר, לכדי שם, המתאר את מהותו או הבט ממהותו.

זיהוי התופעות המזומנות באשר הן קודם תמיד למילים המתארות אותן. ולא ההפך.

דמיון ושווא

בנוסף, וכפועל יוצא מכך שהתופעות תמיד ראשונית למילים, אנו למדים שלא כל צירוף מילים מראה על משמעות אמיתית. וזה משני צדדים:

א. ישנם צירופי מילים ודמיונות שעצם דמיונם אפשרי, אך לא ידוע קיומם מעבר לדמיון. לדוגמא, האדם יכול לדמיין פיל מעופף, או כלב עם כפות רגלים של אדם, ועוד הרכבים שגם אם לא קיימים עכשיו, הרי שאפשריים פוטנציאלית. הרכבים אלו לא יקראו שוא, אלא דמיון. שכולל גם דמיון דברים שעדיין לא קיימים (אך לגבי הרגע הבא- יכולים להיות, שהרי לא בנו תלוי הדבר).

ב. שוא יקרא צירוף מילים שנשאר כצירוף צלילים בעלמא, שאף דמיונו אינו אפשרי, ושאין ולא יכולה להיות לו שום אחיזה או ציור במציאות מלבד עיצורי צליליו: למשל "מרובע משולש", דהיינו "מרובע שהוא משולש", או "עגול מרובע", "עגול משולש", "אתמול (שהוא) מחר", ועוד על זו הדרך.
 

במורה הנבוכים א' פרק נ"א כותב הרמב"ם: "....ולא ימצא בו (בקב"ה) רבוי לא מחוץ למחשבה ולא במחשבה כפי שיוכח במאמר זה. וכבר הגיע הדבר אצל אנשים מבעלי העיון עד כדי כך שאמרו כי תאריו יתעלה אינם עצמותו ולא דבר מחוץ לעצמותו (כמו לומר עגול משולש כפי שהולך ומסביר להלן), וזה כמו שאמרו אחרים, המצבים כוונתם בכך, העניינים הכללים אינם נמצאים ולא נעדרים, וכדברי אחרים העצם הנפרד אינו במקום אבל הוא תופס שטח, והאדם אין לו פעולה (בחירה) כלל אבל יש לו הקנייה (שוב, 3 דוגמאות להיות כביכול דבר והופכו בעת ובעונה אחת, כעגול משולש או שחור שהוא לבן, או רמיזה למצב אמצע כלשהו שלמעשה אף לא עלה בדמיונם ונשאר בגדר צלילים).

ועל כל זה אומר הרמב"ם:

"וכל אלה הדברים נאמרים בלבד, והרי הם מצויים במילים ולא במחשבה (צלילים חסרי משמעות), כל שכן שתהא להן מציאות מחוץ למחשבה. אלא שהם כפי שאתה יודע, ויודע כל מי שאינו מטעה את עצמו, מוגנים בריבוי הדברים ובמשלים מטעים, ומתאמתים בצעקות....ובויכוחי סרק והשאה (השמצה). וכאשר יחזור אומרם ומקיימם בדרכים אלו עם עצמו אל דיעותיו לא ימצא מאומה פרט למבוכה וחוסר ידיעה, מפני שהוא מדמה להמציא מה שאינו מצוי, ולברוא אמצעי בין שני הפכים שאין אמצעי ביניהם....".
 

רבי סעדיה גאון (הרס"ג) זצ"ל עומד על כללי הידיעה הנכונה בכלל, ועל נקודה זו בפרט, בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (ד'תרצ"ג- 932 למניינם), שהזכרנו מעלה.

בחלק העוסק בהגדרת כללי הידיעה, מנתח הרס"ג את יסודות המחשבה וההוכחה "להוביל לידיעות הכרחיות או להישמר מידיעות שקריות", ומחלקם לשישה כללים (שהם ארבעה- ראה באורי להקדמה שם). וכך לשונו בנוגע לכלל השישי:

"וכיון שכבר ביררנו היאך יהיה המדע ההכרחי, ראוי שנזכיר דברים השומרים אותו מן ההפסד: [המאמתים אותו] [ר' קאפח זצ"ל מבאר: כלומר דרכים שבהן יש לבחון אותו שמא אינו אלא דמיון]" [ומביא כאמור מס' כללים, והנקודה האחרונה היא המסבירה שוא]:

"ושמא יאמר אדם איני סובר כך בגלל כך ותמצא שהוא נכנס ביותר חמור ממה שנשמר ממנו, כדרך שנזהרו מקצת המייחדים מלומר שאין השם יכול להחזיר את אתמול כדי שלא יתארוהו בחוסר יכולת, והרי נכנסו במה שהוא רע ותיארוהו במה שהוא שוא"

וכאן מבאר הרס"ג את משמעות תאור "מה שהוא שוא": המייחדים (המאמינים באמונת היחוד) ש"נזהרו מלומר שאין השם יכול להחזיר את האתמול כדי שלא יתארוהו כבעל יכולת" הסתבכו אף הם בכך שלא הבינו שלא יהיה זה משפט שיתארו ח"ו כחסר יכולת, אלא יהיה זה משפט שוא.

מהי כוונת דבריו?

שאלות כמו "האם המציאות גדולה מהמציאות?", או במושגים פחות מופשטים: "כמה סנטימטרים יש בשניה?", "כמה ידים יש לכל אצבע?" ועוד, הן שאלות חסרות משמעות, צלילי שפה שחיבורם סותר את בסיס השימוש במושגים וחסר משמעות כלשהי, כדוגמת "עגול משולש" שהובאה מעלה.

כך גם לגבי דוגמת יום האתמול שמביא הרס"ג: יום האתמול משמעו חוויות שהיו בזמן שעבר כבר. החוויות יכולות לכאורה להיות מזומנות במלואן ובמדויק שוב, ודבר זה בפני עצמו הוא "דמיון", (כסעיף א' למעלה), אך עצם זימונן הוא זמן חדש, ואם לא כך הרי גם אין מילה כ"אתמול" שהשואל יכול להשתמש בה בשאלתו.

לכן השאלה היא שאלת שוא מובהקת. שאלות נוספות חסרות משמעות שהן שאלות שוא הפרדתיות-אליליות, הם "האם ה' יכול לברוא דבר שאינו יכול להרים?", "האם ה' יכול להרים את עצמו?" ועוד על זו הדרך[8].

ומוסיף הרס"ג זצ"ל (שם):

"וכאשר נצטרך לבסס אמיתות דבר ע"י המדע ההכרחי (ידיעה מוכרחת) צריכים להשגיח עליו מחמישה דברים הללו המבטלים אותו": [דהיינו עלינו להקפיד על קבלת מסקנה עפ"י כללי הידיעה המוכרחים]:

1. "שלא יהא דברזולתו מקיים אמיתות המוחש"[דהיינו: הכרה באמיתות מסקנה מסוימת תלויה בכך שיתאים לאשר אמיתי ברמת החוש, למה שידוע ונצפה כאמיתי]

2. "שלא יהא זולתו מקיים אמיתות הידוע" (הר' קאפח: "המושכל, דבר שהדעת מחייבת אותו") [דהיינו, הכרה באמיתות מסקנה מסוימת מבוססת על ביסוסה ההגיוני]

3. "ושלא יהא מבטל דבר אמיתי אחר [על ההתאמה להיות הוויתית, היינו מתאימה ומסתדרת עם שאר ידיעותינו האמיתיות]

4. "ושלא יהיה מקצתו סותר את מקצתו"

5. "שלא יהיה נכנס ביותר רע ממה שהרחיק"

"וכל זה אחרי ההשגחה על המוחש והמושכל בדרכים שביארנום, נמצא שהם שבעה עניינים, עם המתינות במלאכת העיון עד השלמתו, אז יצא לנו האמת הנכון. וכאשר יבוא זולתינו לטעון במדע ההכרחי, נבחן את דבריו בשבעה אלה, וכאשר יבחן במבחנם וישקל במשקלם יהיה גם הוא נכון ומקובל וננהג על פיו, וכך גם בעניני המסורת הנאמנה, כלומר ספרי הנבואה."

מגדיר הרס"ג שכאשר בא מאן דהו לטעון לידיעה כלשהי, גם כזו המתייחסת לדברי מסורת ונבואה, עלינו לבחון את אמת דבריו ע"י בדיקת התאמתם לידע שלנו באמצעים שכליים טהורים, דהיינו, בסיס אימוץ הידיעות התאמתם למידע האמפירי, זהותם, חוסר סתירתם המושגי, וביסוסם הלוגי. כך גם בענייני המסורת הנאמנה כפי שציין בתחילת דבריו (שם) בהקדמה: כאשר סותר דבר את עצם השגת הידיעה, משמע שעלינו להוציאו מפשוטו[9].

לסיכום חלק זה

לאור הדברים האמורים לעיל, ובחזרה לשאלה שפתחה הסבר זה על מהות הדיבור והשימוש במילים- למעלה הבאנו את דברי הגמרא במסכת מגילה: האם יכול אדם לשאול מה למעלה, ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? דהיינו מה מעבר לבריאה ול"פניה" בזמן? בהתאם לדברים האמורים לעיל, וולאחר באור המושג "שמים" (כרבים של "שם") מתבהרת תשובת הגמרא: "מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור".

כל מחשבה על מה שמעבר ל"שמים" כביכול, היא שוא, אותו הבנו דרך דברי הרס"ג כגיבוב מילים חסר משמעות אמיתית, שאינו ניתן אף לדמיון, שכן כל שחשבת עליו כ"מחוץ" ל-, נהפך אוטומטית ל"בפנים" מעצם כך שחשבת עליו, ומחשבה על "חוץ" מתגלה כהבל.

וכך נמצא, כי דרך מושא הבריאה הבראשיתי מציגה בפנינו התורה זיהוי עקרוני המתנשא מעל כל ויכוח פילוסופי שהיה מאז ועד היום. ואומרת התורה: זהו טווח הידיעה של כל נברא, כל מה שתלמד או תדע מתורה או סברא הוא בתחום זה. זו מסגרת הייחוס שלך.

כלל תחום ידיעת האדם הוא "מקצה השמים ועד קצה השמים[10]". אין מעבר לשם, באשר כל מושגיך קורסים, ולכן, אל תתעסק, כי שוא הוא[11].

לחלק ב: "שוני זמן ונצח: הנחות יסוד בידיעת האדם


 


[1] בספר "חובות הלבבות" לר' בחיי אבן בקודה, מוגדרת חכמת האלוקות כ"דעת הא-ל יתברך ודעת תורתו ושאר המושכלות, כנפש, שכל וכאישים הרוחנים"....ואנו חיבין ללמוד אותה כדי להבין ולהגיע אל תורתנו". המושגים בהם משתמש רבינו בחיי ("דעת הא-ל", נפש, שכל, רוח), מלמדים על יסודיותה של חכמה זו החוקרת בנושאי מחשבה העומדים בשרש כל ידע. על פי ההגדרה שמביא רבינו בחיי, עוסקת "חכמת האלוקות" בהבנת הבסיס העקרוני לכל מה שהיה הווה או יהיה מתוך עיון בהקשר הרחב ביותר האפשרי לאדם, ותוך הצבעה על טבעו של עיון זה עצמו. (ישנה כאן הקבלה חזקה לתחומי הלימוד הפילוסופיים הבסיסיים: "מטאפיזיקה", העוסקת בזיהויים היסודיים ביותר של האדם על המציאות שסביבו, ו"אפיסטמולוגיה"- תורה ההכרה, החוקרת את טבעו ואמצעיו של הידע האנושי.


בפתיחה לחלק הראשון של "מורה הנבוכים", כותב הרמב"ם כך (תרגום אבן תיבון): "....תחילתם (של הדעות השכליות- אי'ל) – השגתו ית' כפי יכלתנו, - אשר לא יתכן זה אלא בחכמת האלקות, - ולא תגיע האלקית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלקות וקודמת לה בזמן הלימוד..... הגדי לנו העניינים העמוקים ההם, אשר הביא הכרח החכמה האלקית להגידם לנו, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו ז"ל: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב: " בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".

בהקדמה לפירושו למשנה, בקטע העוסק בתכלית האדם, כותב הרמב"ם: "...תכליתו פעולה אחת בלבד, ושאר פעולותיו אינן אלא להמשכת קיומו כדי שתושלם בו אותה הפעולה היחידית, והיא השגת המושכלות וידיעת האמתיות על בורין....כי לא נבדל האדם משאר בעלי החיים אלא בהגיון, שהוא חי בעל הגיון, רצוני במלת הגיון השגת המושכלות, וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלקיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלקות...".

[2] רב ניסים גאון כותב בהקדמתו לש"ס את הדברים הבאים: "כל המצוות שהן תלויין בסברא, כבר הכל מתחייבים בהם מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ", וראה גם חובות הלבבות בהקדמה על חלוקת חובות האדם לחובות האברים והלבבות שאף אותם מחלק ר' בחיי זצ"ל לקבוצות שרובם מחויב בשכל והשאר אינן מחויבות או נשללות בעזרו, אלא הם בגדר חוקים

[3] בהקדמה למאמר השני שבספרו "האמונה הרמה", מציין הראב"ד הראשון את המטרה השניה לכתיבת ספרו ומדגיש את מעלת החכמה ואת היותה תכלית האדם ויתרונו-מעלתו על שאר בעלי החיים. החכמות כולן, אומר המחבר, נודעות לאדם על פי דרגותיהן השונות, בשביל ההולך ועולה מעלה מעלה עד העליונה שבהן, שהיודע אותה, השיג את החכמה הנעלה ביותר, והיא שלמות הידיעה בה' ית':

"והחכמה הוא יתרון האדם ותכליתו, והחכמות רבות זו למעלה מזו, והמכוון בכולם הידיעה באל' ית' וית'... ואשר ירוץ מרוצת ההגעה, והוא שלימות הידיעה באל ית', והיודע בו, הוא היותר הנכבד שבחכמים, בידיעה יותר נכבדת, לידוע יותר נכבד"

בפרק ל"ד במורה הנבוכים, מפרט הרמב"ם חמש סיבות "המונעות לפתוח הלימוד באלקיות" (עיינו שם לפירוט מלא): סיכום קטעים מדבריו הוא: 1) "הסבה הראשונה- קשי הענין בעצמו ודקותו ועמקו...ואין ראוי שיתחילו בלמוד בקשה ובעמק להבין" 2) הסבה השנית- קצור דעות האנשים כלם בתחלותם, וזה כי האדם לא נתן לו שלמותו האחרון בתחלה, אבל השלמות בו בכח... ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח ראוי בהכרח שיצא הדבר ההוא אל הפועל, אבל אפשר שישאר על חסרונו, אם למונעים, אם במעוט לימוד..." 3) והסבה השלישית ארך ההצעות, כי לאדם בטבעו תאווה לבקשת התכליות (רוצה לדעת סופם של דברים לפני בדיקת הנחות היסוד- אי'ל), והרבה פעמים יכבד עליו או יניח ההצעות (=המצעים, היסודות – אי'ל).... וכל איש, אפילו הפתי שבאנשים, כשתעירהו כמו שמעירים הישן ותאמר לו: הלא תכסף עתה לידיעת אלו השמים, כמה מספרם, ואיך תמונתם, ומה יש בהם? ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו, לפי סדורו קצתו עם קצתו? ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף? ואם נפש האדם תפרד? ואם תפרד, איך תפרד? ובמה זה ואל מה זה? ומה שידמה לאלו החקירות- הוא יאמר לך: כן! בלא ספק ויכסף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי. אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד או שני דיבורים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה, אלו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה, לא יעשה. אבל יספיק לו בדימיונים מכזבים, תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו, שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות וארך זמן בדרישה..." 4) הסבה הרביעית- ההכנות הטבעיות. וזה שכבר התבאר במופת (=בהוכחה – אי'ל), כי מעלות המידות הם הצעות למעלות הדבריות, ואי אפשר היות דבריות אמיתיות, רצוני לומר: מושכלות שלמות, אלא לאיש מלומד המידות, בעל נחת וישוב. ויש אנשים רבים שיש להם מתחילת הבריאה, תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים....כי זאת החכמה, כמו שידעת, אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת, ואין כל אחד מוכן לה..... עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות.....ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה, והיא השגתו ית'- רצוני לומר: החכמה האלקית..." 5) והסבה החמישית- העסק בצרכי הגופות, אשר הם השלמות הראשון (מתוך ארבע שלמויות המצויות לאדם- עיין מו"נ, חלק ג', פרק נ"ד)...שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים (וכל שכן שאינם צריכים, ותגדל תשוקתו אליהם, יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה...".

על פי הראב"ד הראשון ישנו חסר והיזק גדול מכפי שניתן לשער בתחילה, באי הידיעה בפילוסופיה ובדרכי ההגיון, שבסופו של דבר גורם להפסד כפול ומכופל. מי שאינו מעיין, לא רק שאינו יודע את החכמות הפילוסופיות ואת דרכי העיון אלא כתוצאה ישירה מכך, אף אינו יודע עוד את שרשי הדת ועיקריה, כלומר את היסודות המחשבתיים שבבסיס עיקרי הדת, ומכאן שאינו יכול אף לדעת את ענפיה השונים, ונשאר למעשה קרח משני הכיוונים. וזו לשון הראב"ד: "ולזה יחשבו רבים מאנשי דורנו, שהעיון באלה חכמות הדקות ממה שיזיק באמת, ולזה לא יבקשו דבר מהחכמות, ונמשך לזה ג"כ שלא ידעו שרשי הדת ועיקריה, אשר בהם ראוי שיהיה רוב עיונם ודיוקם, ולא ענפיה אשר יספיק בהם עיון מעט. ומאשר היה זה ענינם. נמצאו כשקפדו לדבר בכמו אלה הענינים, נסתפקו עליהם סבותיהם וחשכו להם דרכיהם..." ("האמונה הרמה", מאמר שני פרק ד', ע"מ 51)

כ180 שנה לאחר מכן, משתמש גם הרמב"ן בטיעון דומה באשר לחשיבות העיון השכלי בעיקרי אמונה, וזאת לכאורה בניגוד להתנגדותו הגורפת לפילוסופיה: בסיומו של החלק בשער הגמול העוסק בפירוט רב בתולדות ההשגחה, צורתה וביטוייה, ובהיותה הבט של צדק גמור במשפט האלקים, כאומרו "והכל בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים", שואל הרמב"ן (סימן קכ"ד) על עצם העיסוק בסוגיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". מדוע לא לעזוב עיסוק זה, ולא לעיין בו, על סמך ההכרה הדתית שתמיד ינהג בצדק ומשפט, שהרי "אין לפניו לא עולה ולא שכחה"? וז"ל: "ואם תשאל עלינו כיוון שיש ענין נעלם במשפט, ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתברך ויתעלה, למה תטריח אותנו ותצוה עלינו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו, ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף שאין לפניו לא עולה ולא שכחה אלא שכל דבריו במשפט". ועל כך עונה הרמב"ן (שם) תשובה ברורה: "זו טענת הכסילים מואסי חכמה כי נועיל לעצמנו בלימוד שהזכרנו להיותינו חכמים ויודעי אלקים יתברך מדרך הא-ל וממעשיו, ועוד נהיה מאמינים ובוטחים באמונתו ובנודע ובנעלם יותר מזולתנו, כי נלמוד סתום ממפורש לדעת יושר הדין וצדק המשפט. וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי מה שידו משגת...כדי שתתיישב דעתו בענין...". על האדם להועיל עצמו בלימוד זה ע"מ שיהיה חכם ויודע אלקים מ"דרך הא-ל ומעשיו". לימוד זה יסייע לאדם להיעשות לבעל אמונה ובטחון במידה גדולה יותר ממי שלא ילמד, שזהו שרש הדת. יתרה מכך, זוהי חובתו של כל נברא העובד מאהבה ויראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כמיטב יכולתו.

[4] ויפה אף לראות שזו המילה מורכבת מהאות הראשונה והאחרונה (לדעת דבר בהקשרו הרחב- מא' עד ת').

[5] בנושא זה ראה פירושו לתורה של הרש"ר הירש בבראשית ט' כ"ו

[6] (בהתייחס לנקודה ב': מדוע השאלה "יכול ישאל אדם מה למעלה.. וכו", מתייחסת כביכול למה ש"מעבר" למרחב הבריאה וגם למה "שלפני" הבריאה בזמן? הסיבה לכך היא שמושגי המרחב והזמן כרוכים זה בזה בצורה לוגית-מוכרחת. שניהם מושגי יחס. אם יש מרחב אחר מ"עבר לבריאה", אזי מניח הוא זמן, שהרי מושג ה"זמן" הוא ביטוי ליחס בין שני אירועים או יותר. וההפך, אם יש "לפני" הבריאה בזמן, אזי משמע שישנו מרחב "מעבר" לבריאה, שהרי יחס בין ארועים מחייב יחס בין עצמים. מרחב מחייב זמן, וזמן מחייב מרחב).

[7] מלמדת התורה: השם מביא לאדם "מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף המים לראות מה יקרא לו | וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, הוא שמו" (בראשית ב'). בנו הנבחר של נח הוא שם "הקורא בשמות"- שממנו יצא העם היהודי. על פי נבואת נח לבניו המהווים את אבות האנושות- שם הוא אידיאל האנושות שבמהרה בימינו תשכון באהלו. "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו".

קריאה בשם דבר מורה על יחסו של הקורא (האדם-המדבר) לדבר הנקרא. כך נקרא נח "נח" כי היה נח לבריות, אנוש נקרא כך "כי הביא על העולם מחלה "אנושה", הלא היא עבודת האלילים. כך נקראת ה"ברך" ברגלינו על סמך זיהויינו את מיקומה בציר בין השוק לירך שהתפשטותו עוזרת לעמידתנו הזקופה. כך נקרא ה"שכם" על סמך היותו האבר הראשון המתרומם בהשכם האדם בבקר. כך נקרא ה"ערב" כי התערבבו הדברים כשמחשיך היום, וה"בקר" כי הדברים נהיו ברורים "ומבוקרים" וכו'. ראה הקדמה לפירושו לתורה של ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל

[8] ההנחה שבבסיס שאלות ה"הרמה", נובעת אף היא מחוסר בהירות מושגית (והרי ראינו שהמציאות תמיד קודמת למילים). אין משמעות למושגים כאלו כאשר עוסקים בכלל הדברים ובהיותם אחד. קשר זה לנושא "שוא" יובן טוב יותר לאחר הסבר היבטים נוספים במושג "אלקים" שיובאו בחלקים אחרים במאמר זה.

[9] וכך גם עשינו כאן, כאשר בארנו את מושג ה"שמים", ואת דברי הגמרא בחגיגה, בהקשר רחב יותר מהשגור בפינו בשפת היום יום, וזאת בהתחשב בכל הידוע לנו

[10] כזכור בואר מעלה בנוגע למושגים "שמים וארץ" "שכל מה שמתייחס לאדם ושאינו מחובר לארץ, נמצא עבורו "שם", וסך כל מה ש"שם"- כל ה"שמים" (ש' פתוחה), נקרא בשם "שמים". הארץ לעומת זאת היא השם שאנו קוראים לאדמה שתחת רגלינו וכו'. במונחים פחות מופשטים- השמים מתייחסים לכל מה ששם, והארץ לכל מה שפה. "מקצה השמים ועד קצה השמים" ללא התיחסות ל"ארץ" מביע את הרעיון שהחקירה האנושית תמיד שואפת לגילוי דברים שטרם התגלו לאדם החוקר, היינו שכרגע, עדיין נמצאים רחוק ממנו- "שם" ולא "פה". וזאת כמובן, על סמך ההתאמות שכבר נתגלו לו עד כה ורמת האימון שקנה באשר לאפשרות התגלותם של דברים חדשים

[11] באור נוסף על "שוא" מבחינה אטימולוגית, ראה בפירוש הרב הירש לתורה בפרשת יתרו, פרק כ' פסוק ז'. בנוסף מצין שם הרב את ארבעת סוגי שבועת השוא הידועים בהלכה "1) נשבע לשנות את הידוע: כגון נשבע על אבן שהוא זהב 2) נשבע לקיים את הידוע, כגון ששניים הם שניים 3) נשבע על דבר שאי אפשר לו, כגון שלא יאכל [כולל שתיה] דבר במשך שבע יממות 4) נשבע לבטל את המצוה [היינו משהו שאינו תלוי בו לחלוטין].....וכו'" (וראה שם). כל השבועות הם גיבוב מילים ללא תכלית מעשית.

אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
שוני, זמן, ונצח: הנחות יסוד בידיעת האדם
מהי מהותו של ה"זמן"? מדוע מהווה היחס בין שני דברים, או ה"שוני" ביניהם, את הבסיס לכל ידיעה שמקורותיה...
אי'ל
סיפור הבריאה ופיזיקה מודרנית, האמנם סתירה?
היכול אדם נאור בן המאה ה-21 להתייחס ברצינות לתיאור עתיק על שבעה ימי בראשית, כשיודע על תיאוריות מדעיו...
אי"ל
עוד בערוץ
תגובות
1. g1fP0Ps0zSD
NUz6ZRya1TU8 6o039ht3liy@yahoo.com 3/2/2016
2. vCPCXOk8zg27
tOaYq2myFASs 870qh2jx2uv@gmail.com 3/2/2016
3. rkL0hMnOTaz
Df1CE2nosba7 rqmeqq11@outlook.com 3/2/2016
4. qar16wcw
gUg4g8hpOov fjy524z1wv8@hotmail.com 3/2/2016
5. aPqHJCcB
Id3j9lRv hxuxk1jswm@hotmail.com 3/2/2016
6. TOFSGyul
42nVVokmLItB jnbchrflu@yahoo.com 3/2/2016
7. XrMKTYWnAT
UTsJ2lfx ickq6hu0pu@outlook.com 3/2/2016
8. J7SStpcTN0
d3Ge4eID 12g9cghfr@gmail.com 3/2/2016
9. 2j9xi3u3S
8cnUWSleuR a28kl0stlx4@mail.com 3/2/2016
10. U0BYRC4j
DLwiMB2l3IU6 nz0f4hgqncd@mail.com 3/2/2016
11. maalJqUihb
TpCBD4rKv o8wlqd6j4@outlook.com 3/2/2016
12. UaAou0SNq4
5CpgX0jRNd s0rl43ut@gmail.com 3/2/2016
13. K1X2JbomaNS0
MuxB7rnG4g avjrb4ae3m1@outlook.com 3/2/2016
14. JA4teGHK
aoWbfyvZq c1a1douhtx@outlook.com 3/2/2016
15. xR76TnG0wz
5LHQhdJZbL zkt0u0i79bf@mail.com 3/2/2016
16. blY51inUR
LRySRWenK1yD vvhj2jpk@gmail.com 3/2/2016
17. JsFTfkH1EM2
PamNquRub i6n9wsuz@outlook.com 4/2/2016
18. dLVbwXMf6wsy
PLiowiWFT6rK hmwk36ces@yahoo.com 4/2/2016
19. vFzPtpD1W
rBbwUbj6b0V yxu7eodmt@outlook.com 4/2/2016
20. f9QNvGHK
8RZE1zsyU3 u938jdmddu@gmail.com 4/2/2016
21. zNjn4N7i
dOyVIVGB e3axknj03@gmail.com 4/2/2016
22. 91v6VKigkKjl
cfminBKxG4Cr 04kwryfmb@hotmail.com 4/2/2016
23. QSOVyfhT4w
NOcnEZ79M kegg52ngg7w@yahoo.com 4/2/2016
24. otMIEWRi
BesxgWKVX eei9hkmq@yahoo.com 4/2/2016
25. vD5nxuVPI
TRBxl420MlsP acasqgxb@yahoo.com 4/2/2016
26. eyr6UxAThl
YaUC5OHPH vckjkw8ghu@yahoo.com 4/2/2016
27. pfGipWWrZ
Nt5ThuORluSW 8fvf828l@mail.com 4/2/2016
28. gW1a4PVC4cj
H8fgnTvYU2 cz7p9m4cqz@outlook.com 4/2/2016
29. WRV6fCifB
eHWj8JbNohC 0gff9j7wzd@gmail.com 4/2/2016
30. q7rmYpHG9rFS
YATHddbFS e0eiyrfetm@hotmail.com 4/2/2016
31. q9ctpphmab1o
uA4jrpgzvOPR bifztx6zp@gmail.com 4/2/2016
32. W97aCs2t
oieplIOvxI f5p1izb5fb8@outlook.com 4/2/2016
33. QMXiW6LWGY
ExoqXy9x vgnkaehw5rj@gmail.com 4/2/2016
34. UBSa6TpJ73k
ADYYk4RHmcI5 8kmcwcpe@yahoo.com 4/2/2016
35. NZxTGHXa
C3xUhc4H2yr 710z4kpq6ex@gmail.com 4/2/2016
36. EjSlUKoy
h8TMVUjS jxnkq08hbr@hotmail.com 4/2/2016
37. jQ3ZfxgWipt
yKbu7NVIgY 0finz0kqi@hotmail.com 4/2/2016
38. gjTQwTIh
LXlsAyWDCmhU y6bvsdmlzj@outlook.com 4/2/2016
39. 6hP5IR9RXEYt
bsInP0MPw 2x660r1e@yahoo.com 4/2/2016
40. hrS1IvsdHu
YQpCPSOnq23I r4o6qi42n4@yahoo.com 4/2/2016
41. lgLwu2wMbSQ
mkjq2uvoW1 ayczgqh0rjz@gmail.com 4/2/2016
42. HV2CxkcXEM
5FB0n8foWbik fbzv0ar87qm@gmail.com 4/2/2016
43. vcopdS2OJ
D9YTg0YwvBV gh33jbohrf@gmail.com 4/2/2016
44. CvaALqT7
b4OpFNFvc l8h98yj6@yahoo.com 4/2/2016
45. jOFPWrFg
hoXxBEl0 zdyvfjp4@outlook.com 4/2/2016
46. bB6F6OfSU6
40px07olkc jfl3f0xtqmq@outlook.com 4/2/2016
47. iXoDay7n3
SNPH0eVD uw3vz6kt@gmail.com 4/2/2016
48. XsxcjNieba
3FVHHYcoh60 3i1au2bd@gmail.com 4/2/2016
49. RoJCvUGGupg
heYrmGQqY7dW yj78dxingml@outlook.com 4/2/2016
50. UKaJU5y5
9Wdp4Zy3aF mf6pqo6lxoc@gmail.com 4/2/2016
51. AGrQLWwPQC
OMa5kWw6PdBF qgjvp8tk@outlook.com 4/2/2016
52. IZxpnFBdZjFF
3GmKbCLt h3xpyd6c@yahoo.com 4/2/2016
53. E7kRLYKZf0zz
3WQaea1vU 24uec91h1@yahoo.com 4/2/2016
54. s3ybZ6c3DC
gWZeCYx0o zimf0tpq@hotmail.com 4/2/2016
55. rFE5sV21XA
LIdcCgCh bmgeyktuse2@gmail.com 4/2/2016
56. iyQKM6tz
Cy6eprpJ f60j9moou2h@gmail.com 4/2/2016
57. Addau6mch
P4CSZqIi n4518ap819@mail.com 4/2/2016
58. SfkHUCvvXCxq
TeppEdqissoQ x1kkuhgz6dl@gmail.com 4/2/2016
59. rEsoS2FgMa
xlkFBWfd q7bgrmvmveb@mail.com 4/2/2016
60. Diga9E2s
yWdsozME8F sh7lia7a2s@outlook.com 4/2/2016
61. Zx7eDx8S
YFI64pIprf bqqe3gmw@gmail.com 4/2/2016
62. IMTpTCbV0jE6
HSZGtsEEG xsmjctu9@yahoo.com 4/2/2016
63. WdY2GLYZgr7I
1LgUdENrkC34 3c0sqrrmt@hotmail.com 4/2/2016
64. mDebUTT88
pJEiGr6NNR8 a4mnn76xq7s@yahoo.com 4/2/2016
65. Q6YV0uwW6zq
IodZOE7Cx m6f8kfuy9a@yahoo.com 5/2/2016
66. SXfBnwmuvQRp
ga7SH0goe ywlzau15@hotmail.com 5/2/2016
67. yeFjjwYG
mC0SyOXS6h sfcb39vw9@yahoo.com 5/2/2016
68. qNXccsLRYRq
DQKLMjLI4szN 1ok37ix05@mail.com 5/2/2016
69. MpS7ICDpOuB
AQlHLMdOe jthzbbp6@gmail.com 5/2/2016
70. oM6diQ6UX1u
nXRY6y43l gdpiz3g3y@hotmail.com 5/2/2016
71. M2KRDALz2iCa
anlZB6Iybp 2368hqbaw@hotmail.com 5/2/2016
72. E1gBIZCpAo04
mFfCzIfJ78 jizwtdxyn@mail.com 5/2/2016
73. 791bOcZeR
poxkzNiaknv 0c2amcni@hotmail.com 5/2/2016
74. LPAqTtqwgf
tEeYrDYD4KaZ u45aw664m7n@hotmail.com 5/2/2016
75. WasTJxEd
fMxV7gYh0 fp97njb5wjr@hotmail.com 5/2/2016
76. FLWTdJZw
ENtX2nU6Ea5k rz5chvk25d@mail.com 5/2/2016
77. MlSe4ubiBW
f2W1Qttcs 295hhxwr@mail.com 5/2/2016
78. k8NsVBq8P
eeRIZ8YT4X rdrgvdcn8np@gmail.com 5/2/2016
79. eVMRA3tdcUk
dZi9u8apX ge2rv3ck@gmail.com 5/2/2016
80. er4q7AaP4
BGPg9IY807bE 0a3xedjh8r7@mail.com 5/2/2016
81. KA7XiTMnR8
AIAmOkDF hfiorycd7fq@hotmail.com 5/2/2016
82. G2VZoSZB
NGhowAJI9 j47p2z93ea3@outlook.com 5/2/2016
83. 3UylJIRPkxZ
YgZhgHjxsEu7 k1wokieke@hotmail.com 5/2/2016
84. BKapwg9SAog
RO84k679D5K zrx5x5kda@mail.com 5/2/2016
85. v3pBX0ts
3hL4xsNpd4FT 3r2cj342vr@yahoo.com 5/2/2016
86. 0plHttzB
OYqpQHG28CO oi8lwll25qc@yahoo.com 5/2/2016
87. iRKRMR32Yd
tRLyY0ykTRJ hbqava4yy@gmail.com 5/2/2016
88. wqXeO6Rco
fAEwUV7PuKy yrxi5o5ysp7@gmail.com 5/2/2016
89. MGM4L6xyO
LebZS9UwCSRa lrlxdl84@yahoo.com 5/2/2016
90. Qt1KRlChzZr2
IOU8M83Lb q6e7p0huz2@yahoo.com 5/2/2016
91. 0xKfLha9l
i4UKNnzW 3o8btuzqid@outlook.com 5/2/2016
92. x8YrMEwze6vv
IQCdRD3tZJNF 1qcrv2qi@yahoo.com 5/2/2016
93. EFEQ1BlWAlX4
KRKq67l7evsy w8x8ailij@mail.com 5/2/2016
94. PpS2KuIfL
N4b8A7K0DY 461mayjakd8@gmail.com 5/2/2016
95. CUvHb41KVHEW
j6ZeJSCzfZs c9nhp2lox@mail.com 5/2/2016
96. lpNa9ckM4oXp
klebmnWy 3xcz0777i@outlook.com 5/2/2016
97. KeYs5Bxu
eWOeOjHA fg373cbb@mail.com 5/2/2016
98. HbiMT8ok
zJGyLmV545J 1j1wim6n@yahoo.com 5/2/2016
99. WWEx08PqOHhV
kTbSiMaVE umt0i9lpc7o@yahoo.com 5/2/2016
100. fRdANiTiH
UIWXn7Oed8p6 tc7brk1t3@hotmail.com 5/2/2016
101. vaBrbMqrRNR
E20jZoPN toln9mzsh@mail.com 5/2/2016
102. PRdYPGcPObJQ
khrnpmPtn tmc0hnbmj2m@gmail.com 5/2/2016
103. p1uX1ErjPWe
VnnngT68 4f55t46nxi@mail.com 5/2/2016
104. fpfJogq2
eGdjYa0FK zhg01neh@yahoo.com 5/2/2016
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U