דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
אצל גדולי הפילוסופים
סוגיות פילוסופיות
מטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה
אתיקה ופוליטיקה
הגות היופי -אסתטיקה
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

אתיקה ופוליטיקה

האתיקה האובייקטיביסטית- קריאה ביקורתית- חלק ב'

חלקה השני של קריאה ביקורתית במאמרה של איין ראנד "האתיקה האובייקטיביסטית". המשכו של המאמר מובא כאן במלואו לצד הערות המבקרות את תוכנו.
קוראים המעוניינים להגיב על הנאמר מוזמנים לעשות זאת ב"טולקבק". המעוניינים לשלוח תגובה מפורטת מוזמנים לעשות זאת למייל  gbs@netvision.net.il

ההערות מופיעות באדום בגוף המאמר. הטקסט המקורי בשחור.
 

"ערך" הוא מה שאדם פועל להשיג ו/או לשמור. המושג "ערך" אינו ראשוני; הוא מניח מראש תשובה לשאלה: ערך למי, ולשם מה? הוא מניח מראש ישות המסוגלת לפעול להשגת ערך בפני ברירה. במקום שאין ברירה, מטרות וערכים אינם אפשריים.

אצטט מנאומו של גאלט: "יש ביקום רק ברירה יסודית אחת: קיום או אי-קיום - והיא מתייחסת לסוג אחד של ישויות: לצורות חיים. קיומו של חומר דומם הוא בלתי-מותנה, קיומם של חיים אינו כזה: הוא תלוי במסלול פעולה מסויים. החומר אינו ניתן להריסה, צורותיו משתנות, אך הוא אינו יכול להפסיק להתקיים. קביעה זו, שהחומר אינו ניתן להריסה (המשותפת לאריסטו ולאפלטון) היא דוגמא מאפיינת להיות האוביקטיביזם מתבוסס, מבחינה מטאפיזית, בבוץ שממנו צמח גם המטריאליזם. ראנד, התופשת את הקיום כאלמנטרי, מזהה נכונה, שהחומר הוא מאפיין הקיום העקרוני, וממילא הוא, כקיום עצמו, אינו יכול שלא להתקיים. יש לציין כי הצהרה זו הרואה ב"חומר" דבר יסודי –ראשוני, היא הצהרה שרירותית לגמרי, שיוצרת שורה של בעיות אליהם נדרש מאוחר יותר במאמר, ומהווה למעשה קביעה מיסטית, בגדר "ראשוניות התודעה". מאמרו של משה קרוי שתרגומו מובא במדור זה מאיר אחת לאחת את הבעיתיות שישנה כאן (עיין שם)
 
רק יצור חי עומד בפני ברירה מתמדת: עניין החיים או המות. החיים הם תהליך של פעולה המקיימת ויוצרת את עצמה. אם יצור חי נכשל בפעולה זו, הוא מת; לעומת החומר, כותבת ראנד לעיל, קיומם של חיים אינו בלתי מותנה, כי אם תלוי בפעולה. ברם, האם אכן החיים הם "פעולה המקיימת ויוצרת את עצמה" כדבריה? מצד הקביעה ש"החיים מקיימים ויוצרים את עצמם", ניתן היה לכאורה לשער שכוונתה היא שיצורים חיים מובילים לחיים חדשים על ידי התעברות ולידה. אך לפי הסיפא, ישנה כאן "פעולת חיים" שהיצור החי נוקט, ואם נכשל בה, אזי מת. ובכן, לא ברור איך אפשר להכשל בפעולה היוצרת את עצמה. אם כבר, יש לומר שהחיים עצמם אינם תלויים בבעל החי, שהרי נולד ומת על כרחו. מה שתלוי באדם הוא התחזוקה של החיים, עד כדי שיכול גם לגדוע את פתיל חייו, (אך יש להבחין שגם יכולת התחזוקה עצמה מצויה בו על כרחו).

כמו כן, להבנתי, ומתוך ידיעה שראנד דחתה את התפישה הרואה חומר ורוח כישויות נפרדות, משתמע מכאן בהכרח שהחיים הם תוצאה כלשהי (לא ברור איך) של היסוד החמרי, הכימי, שכן לפי ההצהרה הקודמת ש"החומר אינו ניתן להריסה", הרי שהוא היסודי, הבלתי מתפרק, הבלתי נכחד, והנצחי. ואם החיים אינם תוצאה כלשהי של היסוד החמרי, אזי מנין החיים? שהרי ראנד אינה טוענת שהחיים הם בגדר "ראשוניים", שכן, שלא כמו החומר, הם נכחדים. על פי המשך דבריה נראה ניתוח זה כמוכרח:- ממשיכה ואומרת ראנד: היסודות הכימיים שלו נשארים; אך חייו מפסיקים להתקיים. רק מושג ה"חיים" מאפשר את מושג ה"ערך".

דברים יכולים להיות טובים או רעים רק לישות חיה" האם שייכים מושגי "טוב ורע" במובן האובייקטיביסטי של מושגים אלה (באובייקטיביזם טוב ורע בלתי נפרד מאמת ושקר) לפרה או ציפור כמו לאדם (שכולם ישויות חיות כפי המשפט האחרון)? רק בהתיחסות שבסיסה חומרני. האבחנה כאן חשובה, שכן, שלא כמו בעברית, אין כאמור הבדל עקרוני באוביקטיביזם בין "טוב ורע" ל"אמת ושקר". לאור זה יש לבחון כאן את השימוש במושגים "טוב ורע", בהתייחס למושגים "אמת ושקר" שאך הם נוגעים ל"ישות החיה" הנקראת אדם.

לסיכום הדברים עד כה: על פי טענת ראנד, החיים אינם ראשוניים כי הם מופיעים ונכחדים. אך קיומו של החומר, הגם שלובש ופושט צורה, אינו ניתן להכחדה, כלומר, הקיום שלו עצמו בלתי משתנה- אלמנטרי. כאן ישנה טעות מכרעת באובייקטיביזם, הנובעת מתפישה מטפיסית שבטעות יסודה. תפישה זו היא תפישת "מטאפיזיקה-מטאריאליסטית"- כפי לשון משה קרוי במאמר הביקורת שלו.

בכל אופן, למרות שבדיון המטאפיזי שלה, מדגישה ראנד את ראשוניותה האקסיומטית של התודעה כמקבילה לראשוניותו האקסיומטית של הקיום, הרי שלגבי החיים עצמם יש כאן משניות ברורה. החיים, הם ביטוי של תודעה מודעת, ובלעדיהם התודעה אינה מודעת עוד לדבר. ברור לעניות דעתי מכל הנ"ל שלפי תפישת ראנד, החיים הם היבט של הקיום, שהוא במהותו כאמור חומרי, "בלתי ניתן להריסה", ומהווים היבט שלו, המופיע ונעלם בישויות חמריות מסוימות (לא בעץ ובשולחן, וכן בפרה ובאדם), ומסוגל בפורמט מסוים שלו (אדם) לזהות ולהשיג ערכים. מסקנתי נובעת מההדגשה של ראנד, שהחומר עצמו הוא יסודי יותר: בעוד שהחומר עצמו לובש ופושט צורה, הוא בלתי ניתן להריסה. החיים כן. מכאן בהכרח שהם משניים מבחינה מטאפיזית, וכך גם התודעה שהיא הביטוי המודע של החי. האפשרות השניה היא שישנו קיום לנפש גם ללא קשר לגוף החמרי, מה שראנד דחתה.

יתירה מכך, ולאור זאת: המשפט הנכון בפני עצמו ש"תודעה ללא משהו להיות מודע לו היא סתירה במונחים" מדגישה את המשניות הזו. התודעה מודעת לקיים. הקיים הוא במהותו וביסודו חומרי. ללא קיום אין תודעה. אך בהחלט אפשר לכאורה לומר "חומר קיים או עולם קיים, ללא תודעה המודעת לו, אינו סתירה במונחים", מה שיניח את "הדברים כשלעצמם". בכל אופן, בודאי שהחומר הבלתי ניתן להריסה הוא "כשלעצמו". כך בהכרח יוצא מסך דברי ראנד.

ואם יטען מישהו שראנד אינה טוענת שהחיים היבט של החומר, אזי מנין צצו לשיטתו? הרי עליהם טוענת שיכחדו ושאינם אלמנטרים, ועל החומר לא טוענת זאת?. זו מסקנה מוכרחת בדברי ראנד שהאלטרנטיבה לה היא כאמור הפרדה בין חומר ורוח ברמה המטאפיזית, מה שנדחה על ידי האובייקטיביזם.

ברם, במקום אחר כותבת ראנד משפט נפלא: "היום בו יכיר האדם שלחומר אין בחירה הוא היום בו יכיר שלו ישנה כזו, וזו תהיה לידתו כאדם". לכאורה סותר משפט זה את דברי האחרונים.

לעומת זאת היא כותבת במאמר על "המטאפיזי והמלאכותי": "להבין את האקסיומה הבסיסית שהקיום קיים משמעו להבין את העובדה שהטבע, כלומר היקום כשלם, אינו יכול להיווצר (להברא) או להשמד. אינו יכול להכנס או לצאת מהמציאות". זוהי כאמור, בצורה מדוייקת תפישתו של אריסטו המכונה במחשבת ישראל "תפישת עולם קדמון".

כמו כן כותבת:

Whether its basic constituent elements are atoms, or subatomic

particles, or some yet undiscovered forms of energy, it is not ruled by a consciousness or by will or by chance, but by the law of identity…..nature is metaphysically given, i.e. the nature of nature is outside the power of any volition

ברורה גם מכאן הנחתה האקסיומטית של ראנד שחוק הזהות הוא אלמנטארי-ראשוני, כמו גם היקום כולו והחומר.

גם בהקשר האקסיומטי: ההנחה שמשהו קיים ושיש מישהו שתופש זאת היא הנחת יסוד באוביקטיביזם. קיום ותודעה מחויבים יחד, ובוודאי שחוק הזהות ויסודיותם המטפיסית של החומר ושל היקום על פי ראנד, מלמדות שלמעשה החומר הוא המרכיב היסודי של הקיום כאמור כבר קודם.

התפישה של החומר כראשוני ונצחי היא הבעיה הלוגית הראשונה במטאפיזיקה האובייקטיביסטית. היותן של הקיום החמרי והתודעה אקסיומטיות במקביל, היא הבעיה הלוגית הנסתרת השניה, שכן הבחירה, כפי שראנד עצמה טוענת נכונה, הפוכה לחלוטין לחומר. אך אם נבעה ממנו בהכרח, אזי כיצד נהייתה הפוכה לו?

שני אלה (קיום ותודעה) הם Irreducible primaries בלשונה של ראנד. ראנד אינה מספקת הסבר לסתירה: מהיכן צצו התודעה והבחירה? אם יסודיותו של הקיום היא חומר, שהרי כדבריה היא, האדם בוחר, והחומר אינו בוחר. אז מהיכן התפתחה הבחירה? ואם היא נתונה, אזי מהיכן שאר ההצהרות לגבי יסודיות החומר לעומת משניותה הנכחדת של התודעה? ראנד מנסה מצד אחד לשמור על הפרדה בפועל (החומר אינו בוחר, והאדם בוחר), אך מצד שני טוענת שהכל, גם החיים הוא תוצר של החומר היסודי- המוכרח. כך, מנסה ראנד למעשה לרקוד על "שתי חתונות", מה שמבלבל רבים מתלמידיה, שאכן מקדשים, ובצדק מעריכים את רוחו היוצרת והבוחרת של היחיד, אך בודאי שלא מתוך אחדות פילוסופית-לוגית כפי שמנסה ראנד להציג. איני מציע כאן אלטרנטיבה, אלא אך מראה שבתפישתה של ראנד מובנית סתירה שיש לבררה, ובודאי שיש להציע פילוסופיה נכונה יותר שכן הנסיון לבנות מערכת שלמה בעלת תקפות לוגית היא אחת ממעלותיה של ראנד, והיא אכן ראויה עד מאד. אך ראנד לא הצליחה בכך כאן.

כדי להבהיר נקודה זו לחלוטין, נסו לדמיין רובוט בן-אלמות ובלתי-ניתן-להשמדה, ישות הנעה ופועלת, אך שום דבר אינו יכול להשפיע עליה, אי-אפשר לשנותה בשום צורה, אי-אפשר להזיק לה, לפגוע בה או להשמידה. לישות כזו לא יוכלו להיות ערכים כלשהם; היא לא תוכל להרויח או להפסיד דבר; היא לא תוכל לראות משהו כבעדה או נגדה, כמשרת את רווחתה או מאיים עליה, כממלא או מתנגד לאינטרסים שלה. לא יוכלו להיות לה אינטרסים או מטרות.

רק לישות חיה יכולות להיות מטרות, ורק היא יכולה ליזום אותן. ורק לישות חיה יש היכולת לפעולה היזומה מעצמה ומכוונת למטרה. ברמה הפיזית תפקודיהם של כל היצורים החיים, מהפשוטים ביותר למורכבים ביותר - מתפקוד ההזנה בתא בודד באמבה למחזור-הדם בגוף האדם - הן פעולות הנוצרות ע"י האורגניזם עצמו האמנם נוצרות הפעולות ע"י האורגניזם? נראה לי שנכון יותר לומר "נוצרות בתוכו מאליהם". "נוצרות ע"י האורגניזם" מרמז על פעולה אקטיבית על ידו, ובהקשר הפעילות הפיזיקלית שבה עסקינן בדוגמא זו, לא כך הדבר. ומכוונות למטרה אחת: אחזקת חייו של היצור החי (שהוא מתייחס לתופעות פיזיקליות, כמו התפקודים האוטומטיים של אורגניזם), אין להבין את המונח "מכוון למטרה" כאילו פרושו "נוצר מתוך כוונה" (שהוא מושג היכול להתייחס רק לפעולות של תודעה), אם כך, מדוע לכתוב מעלה "ע"י האורגניזם"? אלא שיש גם כאן נסיון "לרקוד על שתי חתונות". מצד אחד יש רצון להשוות את הפעילות התכליתית של האדם להשגת ערכיו כחלק מטבעו ממש כאמבה ומחזור הדם ה"פועלים" כביכול, ומצד שני, ומכיוון שאין לראנד רצון לערב "תבונה עליונה ומכוונת" בתמונה, הרי שמדגישה שאין מדובר כאן ב"נוצר מתוך כוונה" כאשר לא מדובר באדם. אך אם כך, מנין יהיה השוני דווקא באדם משאר יצורים בהקשר זה, כאשר מקורו היסודי, המטאפיזי, ושאינו בר שינוי הוא החומר הבלתי ניתן להריסה?

הפילוסופים הקדומים ניסו לפתור בעיה זו, שממנה מתחמקת ראנד, ע"י שאמרו שאצל האדם ישנו מיזוג חמרים באיכות גבוהה יותר המייצר את התרכובת המיוחדת שנקראת אדם, שמקורה כמו בשאר הישויות החמריות, מקור חמרי. יתכן שראנד הבינה את הבעייתיות שעולה מטענה זו ולכן נשארה כאן מעורפלת ו"רקדה" כאמור על "שתי החתונות". ואין בהקשר זה, להתייחס לעובדה שהתפקודים האוטומטיים של צורות חיים הן פעולות שטבען הוא כזה שתוצאתן היא שמירת חייו של היצור החי. מדוע לא? ראנד היא שפתחה את הפתח להשוואה עקרונית בין רכישת ערך לתפקוד אמבה. מדוע לא ניתן לטעון שיש כאן תפקוד אוטומטי שטבעו הוא כזה "שתוצאתו היא ששומרת" על חיי הגוף החי?

חייו של יצור חי תלויים בשני גורמים: החומר או הדלק לו הוא זקוק מבחוץ, מהרקע הפיזי שלו, והפעולה של גופו שלו, הפעולה של שימוש נכון בדלק. איזה קנה-מדה קובע מה נכון בהקשר זה? קנה-המידה הוא חייו של האורגניזם, או: זה הדרוש לקיומו של האורגניזם. גם לשיטה הגורסת שה"קיום" הוא האקסיומטי, או האלמנטרי, האם לא נכון היה לומר שקנה המידה הוא הקיום, או המציאות? ובקיום ישנם ערכים שעליהם מוכן האדם לתת את חייו. ואם כך, הרי שאין החיים יכולים עוד להיות קנה המידה, שהרי אותם הוא מקריב. בהכרח, גם לפי תפישה זו, ההתאמה למציאות בכבודה ובעצמה היא קנה המידה. הטענה שבשם החיים ובגללם ינתנו החיים אינה בעלת תקיפות לוגית כמו הטענה שגם החיים יוקרבו במידה ותהיה דרישה מקנה מידה רחב יותר הכולל גם את החיים, היינו הקיום או המציאות (לשיטה הנ"ל כאמור), שהם קנה המידה המוחלט.

בעניין זה, אין לאורגניזם ברירה: מה שדרוש לקיומו נקבע ע"י טבעו, ע"י סוג הישות שהוא . לאורגניזם אפשריות גרסאות רבות, צורות שונות של הסתגלות לרקע שלו, כולל אפשרות להתקיים במשך זמן-מה במצב מופרע, או חולה, אך הברירה היסודית של קיומו נשארת; אם יצור חי נכשל בתפקודים הבסיסיים הדרושים לטבעו - אם הפרוטופלסמה של אמבה מפסיקה לפזר מזון, או אם לבו של אדם מפסיק לפעום אלא אם יזם זאת בהתאבדות מיידית או איטית, הרי שאין מדובר בפעולה כפי שכותבת "אם נכשל". - האורגניזם מת. במובן יסודי, קפיאה במקום היא ההיפך מהחיים. אפשר לקיים את החיים רק ע"י תהליך מתמיד של פעילות המקיימת את עצמה. מטרת פעולה זו, הערך העליון, שכדי לשמרו יש להשיגו דרך כל רגע שלו, הוא חייו של האורגניזם.  

ערך עליון הוא אותה מטרה סופית שכל המטרות האחרות הן אמצעים לה - והיא הקובעת את קנה-המדה לפיו מוערכות כל המטרות האחרות. חייו של אורגניזם הם קנה-המדה הערכי שלו: זה המסייע לחייו הוא הטוב, זה המאיים עליהם הוא הרע ערך ברמת האתית הוא מושג המתייחס לאדם בלבד. בבע"ח שאינם אדם, אי אפשר לקרוא לזה ערך. ערך ביחס לאדם מניח בחירה, ואילו אצל בעל חיים זהו אינסטינקט טבוע, כך שכל ההשוואה מופרכת. ברם, לפי הניתוח שלעיל, ראנד חייבת להשאר אחדותית בתפישתה שמקור הנפש הוא חמרי למרות שתבליע תפישה זו. אם כך, מבחינתה ההשוואה רלוונטית שכן מדובר כאן במיזוג כלשהו שיצר את נפש האדם, הנכחדת אחר כך. לכן, מכיוון שגם אמבה וגם נפש מקורן בהכרח באותו יסוד, הרי שמבחינתה יש כאן מה להשוות. כך לכאורה משתמע בהכרח מהדברים שאמרנו לעיל. כך גם השתרבבות המילה "השרדות" בהמשך, שהיא אנלוגיה מקיום ברמת בהמה וחיה, המשותף לאדם רק בקצהו התחתון של תכונותיו.  

ללא מטרה סופית, לא יכולות להיות מטרות אחרות או אמצעים: סדרת אמצעים הנמשכת לאין-סוף אל מטרה שאינה קיימת (כנראה כוונתה כאן לGOD) היא, מבחינה מטפיסית ואפיסטמולוגית, בלתי-אפשרית. רק מטרה סופית, מטרה בפני עצמה, היא המאפשרת קיומם של ערכים. מבחינה מטפיסית, חיים הם התופעה היחידה שהיא מטרה בפני עצמה; ראנד מחויבת לשיטתה לומר זאת מפאת הנחתה שהיקום עצמו הוא סוג של קיום אין סופי בפוטנציה, והמציאות אינה מטרה בפני עצמה. אך כאן גם הטעות כפי שהדגמנו לעיל. אם החיים הם מטרה בפני עצמה אזי כמו אצל חיה, כל דבר יצדיק את המשכיותם. אמנם במרד הנפילים מדגימה ראנד מצב בו יוקרבו חיים, ובשם הנימוק הזה (למען החיים), אך מבחינת מבנה פילוסופי, ישנה כאן סתירה, וזה לא עומד כאמור. ערך שיש להשיגו ולשמרו ע"י תהליך מתמיד של פעולה. מבחינה אפיסטמולוגית, מושג הערך תלוי מבחינה גנטית ונגזר מהמושג הקודם של "חיים" המאפשר את מושג ה"ערך". 

בתשובה לאותם פילוסופים הטוענים שאי-אפשר לקבוע כל יחס בין מטרות או ערכים עליונים ועובדות-המציאות, אדגיש שהעובדה שישויות חיות קיימות ומתפקדות מחייבת קיומם של ערכים ושל ערך עליון שהוא, לכל ישות חיה נתונה, חייה שלה. זוהי הנחת המבוקש. ענין הערך העליון בהחלט נכון, אך על סמך זה לטעון שהערך העליון אלה הם "חייה שלה", נכונה רק בדרגת בהמות וחיות ולא בדרגת האדם. האדם בהיותו הנעלה שבבעלי החיים מצד היותו בעל שכל, חושב, יותר ומתפתח, נותן אף את חיי גופו כאמור בתנאים מסוימים, עבור ערך גבוה ועליון מהחיים עצמם. אצל החיה והבהמה, אין שיקול כזה שאכן בטבע "כל דאלים גבר" וכל החזק שורד, וזאת בגלל שהחיים והשרידות הפיזית הם ה"ערך" (בהשאלה) העליון ירצו או לא ירצו. דווקא הטענה של ראנד שאדם וחיה שווים עקרונית בענין זה נובעת באופן ישיר לע"ד מתפישתה שבסופו של דבר יסודו המטאפיזי של העולם והקיום הנצחיים הוא החומר הבלתי ניתן לבריאה או להריסה. ראנד באה לברך ונמצאה "מקללת", שכן מבלי משים מורידה את האדם לדרגה נמוכה יותר (למרות שהבעיה היא ניסוחית-לוגית. רוח הדברים בספרה אינה כזו, וזאת כאמור, כי היא מנסה ללא הצלחה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה בנושא זה). כך, אפשר לאמת שיפוטי-ערך ע"יּ התייחסות לעובדות-המציאות. 

העובדה שישות חיה קיימת, קובעת מה היא צריכה לעשות. זה בעניין היחס בין "ישנו" ו-"צריך להיות". מכיון שחוק הזהות "אלמנטרי" לתפישתה, הרי שקיום משמעו מוכרחות לפעולה מסוימת ולא אחרת בהתאם לטבעו של הדבר הקיים.
 
המשך המאמר בחלק ג'.
איין ראנד הערות: אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
האתיקה האובייקטיביסטית- קריאה ביקורתית- חלק א'
חלקה הראשון של קריאה ביקורתית במאמרה של איין ראנד "האתיקה האובייקטיביסטית". חלקו הראשון של המאמר מוב...
איין ראנד הערות: אי'ל
עוד בערוץ
תגובות
1. QntLPwwRI
7WbdgCCMV zcipkwyqrxv@hotmail.com 3/2/2016
2. 7gZnrwiscPl
aB7tat1E 02fx65mtsni@yahoo.com 3/2/2016
3. U1BiIXeYmNii
aQIrA9GmKmzd myd70zfmrs8@outlook.com 3/2/2016
4. ridu0kwHF
XwTCjtTWU jtt0shs2t@mail.com 3/2/2016
5. SBebrvoIhiL
KKwSBfvKKTSx f79u2lkz@mail.com 3/2/2016
6. uCPFNCQBjrtR
SXljfa2G6bn 7eolotevl@mail.com 3/2/2016
7. e2RBUbpEMzS
PJUrjFmtg 22djfwbtmts@mail.com 3/2/2016
8. lji0fTy4vvD
FgxxT07xUsc hrnwkn0cnwn@hotmail.com 4/2/2016
9. VqIRkUtoPa
auGcL0Wr64J nrpu2izfdg@yahoo.com 4/2/2016
10. n6NM5tcet
mzBas4t4Dhx xuwxniikzlf@outlook.com 4/2/2016
11. CXoONwaA4Wbq
15lSWMWFdA8M zw743m5n@mail.com 4/2/2016
12. P6TWCqrm7L
QLuAROBQ04P tjgmuaxjg@mail.com 4/2/2016
13. FXcO3Zcd
ajHKds955Ki 5svwk0zu5i@yahoo.com 4/2/2016
14. sPIFPVi7nw
emGwPMr1FYbw eazd7hnvqa@yahoo.com 4/2/2016
15. k958AttYN
Nugl3FRe 4qqhz7a0@mail.com 4/2/2016
16. wlWWdhI3lnLG
NG1p17fMmSD qndzausjc@outlook.com 4/2/2016
17. nxZk7JAPeu
qdee0UA5 krldsckesq@outlook.com 5/2/2016
18. EmOBwS2Ff
0mvyTxdMvF1l pjs9kmm1@mail.com 5/2/2016
19. 3CoqeumFe3N
kXrE1rpE2MAz 7a29qqsax@hotmail.com 5/2/2016
20. Verz1j9Y
ruRoryLQe 27x6r9qag8u@mail.com 5/2/2016
21. psv3PkgNv
0wzIjSskfKI tatlxedc@gmail.com 5/2/2016
22. VsiLHdgor
B8HKU0Y1Ag wh40lkkr3lk@gmail.com 5/2/2016
23. BWA8KNfx
SbSieS87 u7kbu3jm@yahoo.com 5/2/2016
24. aBwDm60jJ5b
qKOzJL3p dsnvkjk8w18@outlook.com 5/2/2016
25. j7YZX70pS0kl
GNqaMCQbd 6uolg3sf@yahoo.com 5/2/2016
26. MUK91pLzX
HRTFPxWA svnqj3d5b6z@hotmail.com 5/2/2016
27. ACb94BqM4f
xYvXhrXw p1zmbqehhgc@gmail.com 5/2/2016
28. HA9zpMxQ
yfiDT27B2OIS ehy1i6y0z@mail.com 5/2/2016
29. uq2yuyT6J
Zd0nQ3XPs f0mk0zqw9@gmail.com 5/2/2016
30. eKH16m3wV
tPGLTr2Uu ddty5n8qmd@hotmail.com 5/2/2016
31. G3xGsiYC
zfIQQdPml lhv54mn6j@hotmail.com 5/2/2016
32. B58NHQsspIll
ZJHx6u1po1Z 9bksioy2pc@outlook.com 5/2/2016
33. 0ZkG6Rnqrco
snJqAUSn ccim82vm@gmail.com 5/2/2016
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U