דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
הגות במחשבת חכמים
עיונים השוואתיים בחכמה
חכמה בגויים תאמין
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

עיונים השוואתיים בחכמה

הדרך אל האושר בהגותם של גדולים

מהי הדרך להגיע לשמחה ולאושר? גדולי הוגי ישראל שילבו שאלה זו כחוט השני בהגותם, והציעו לה פרשנויות מהיבטים שונים. סיכום תפישת השמחה אצל כמה מגדולי הוגי ישראל: רבי סעדיה גאון (הרס"ג), רבנו בחיי אבן בקודה, והרמב"ם, זכרונם לברכה
תודה מיוחדת לד"ר א.א. שסיכום זה מבוסס על לימודה.
 
תפישת השמחה אצל רבי סעדיה גאון זצ"ל

לא ניתן לעמוד על משמעות השמחה במשנתו של רבי סעדיה גאון (הרס"ג) ללא התייחסות למושג הנפש כפי שמופיע במשנתו, שכן השמחה היא ביטוי של מצב נפשי. כמו כל דבר, גם הנפש היא ברואה, ומכאן שאינה נצחית. היא אינה רוחנית או גשמית במובהק, אלא נבראה על ידי הבורא כעצם בהיר וזך המסוגל לקבל "אור", קרי ידע.

הנפש "חכמה בעצמה" (אמונות ודעות מאמר שישי אות ג'), ואינה לומדת את חכמתה מן הגוף. אבל, מסיק הרס"ג, הנפש (השוכנת בלב) על כל היבטיה, פועלת רק ע"י הגוף שכן פעולת כל נברא נזקקת לכלים מסוימים. (היבטי הנפש כוללים את 1) כח ההבחנה- השכל (נשמה), 2) כח הכעס- היצרים החיצוניים (רוח), 3) וכח התאווה- יצרים קיומיים המשתלטים על האדם (נפש), ובנוסף, 4) חיה, ו5) יחידה- שאין דומה לה בברואים). פעולות הגוף מביאות אל העונג הנצחי והאושר השלם, ובגוף מגיעה הנפש למעלתה או יורדת לשפלותה.

בהקדמה לפרק השלישי ב"אמונות ודעות", גורס הרס"ג שהגדול בחסדי השם על האדם, הוא עצם "המצאתו אותו" לאחר שלא היה, שלאחריה נתן לבני האדם את הסיבה שלשמה נוצרו, והיא הציווי והמשמעת לו.

התורה, מלמד הרס"ג, מביאה לאדם את הציווי האלוקי שהמשמעת לו היא המסייעת העיקרית לזיכוך הנפש ולהשפעת הגמול לאדם. הגמול שהאדם מקבל על המשמעת שלו לציווי האלוקי, הוא כפל כפלים למעשיו והוא הבסיס והיסוד לשמחה האנושית. כשם שהעבירה, הנובעת מחוסר משמעת (מרי כלשונו) לציווי האלוקי, מכתימה את הנפש, כך המשמעת לציווי, מזככת אותה ומעלה אותה אל מימוש הפוטנציאל שבה. ואין כאמור דרך למשמעת שלא על ידי הגוף.

המשמעת מוסיפה זוהר לעצמותה של הנפש והעבירות מדעיכות את עצמותה, כמו שנאמר "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". הרס"ג מדגיש שכל עוד הנפש בגוף, גם אם מלוכלכת, יכולה לשוב ולהתנקות ממה שכבר יש בה. במקום אחר (מאמר עשירי), מבאר הרס"ג שעל מנת שיתעלה, חייב האדם שלא להפריז בשום מידה, לא במעשיו הפיזיים כאכילה ושתיה, ולא במעשים רוחניים כמו שמחה וששון.

הבט חשוב נוסף מתקשר לשמחה כפי שתתבטא בימות המשיח (מאמר שמיני אות ו'). בעתיד לבוא, יבחר העם במשמעת ולא במרי, שתגיע מכמה סיבות, ובראשם ראיית השכינה והשראת הנבואה, שלצידן סוף לשעבוד מלכויות, ולעוני. במצב זה יחדלו כל הדאגות וכל המחלות והמגפות, והעולם כולו יהיה אפוף ששון ושמחה. "מה נהדר דור שכולו שמחה וששון, כולו משמעת ועבודה, כולו חסד וסגולה וגו'"

בעולם הזה כל שמחה מהולה ביגון. הרס"ג גורס שלא יתכן שבעולם הזה, בו הדברים מעורבבים, ושמחה באה עם יגון, ועונג בא בצער, ואושר ביגע, יהיה מצב שבו מידת האושר תהיה שקולה לזה שבעולם הבא. ולאושר הזה, אליו מודעת הנפש במידה מסויימת, היא שואפת, ולכן חותר האדם לכיוונו ואינו שאנן ושקט. ואלמלא שאפה הנפש לסוג כזה של גמול בעולם הבא, לא הייתה פועלת.

בנוסף תומך הרס"ג את דעתו זו בגורסו שלא יתכן שיהיה לצדיקים ולרשעים עולם וגמול שווים, ולכן הועיד להם עולם אחר שבו יעשה צדק ביניהם. העולם הבא, בו מגיעה הנפש לתכלית אושרה, הוא העולם שבו כל העוולות, ואי הצדק מסתדרים והכל בא על מקומו בשלום ובהתאמה. וגמול הנפש גן עדן, והעונש שמו גיהנום (מאמר תשיעי אות ה').

לסיכום הדברים יש לומר: הנפש הנבראת מסוגלת לעלות לרום מעלתה או לרדת לשפל רק כאשר מחוברת בקשר תלותי לגוף (היבט פיזי) שמהווה עבורה כלי לעלייה או ירידה. העליה נעשית על ידי משמעת לציווי האלוקי, והירידה על ידי העבירה המחטיאה, המעכירה את הנפש. הגמול שהאדם מקבל על המשמעת שלו הוא עלית נפשו ואושרה כתוצאתה מהמשמעת לדבר השם.

תפישת השמחה אצל ר' בחיי זצ"ל

גם ר' בחיי מדגיש כרס"ג את היותה של הנפש ברואה, כעצם רוחני (לא חומרי), ואת היותה של השמחה אחת ממידות הנפש. דרך עלייתה של הנפש היא ע"י שלש דרכים: א. הארתה בחסדי השם ע"י הסרת המסך ממנה, ב. נסיון ובחינה האם יבחר האדם בעבודת השם או בהמרותו ו-ג. ע"י יסורים ועמידה בהם.

העולם מתוקן לטובת האדם לצורך עלייתו ותועלתו. האדם קולט את העולם ע"י החושים ומשתמש בגוף לצרכיו. אולם אין בעולם הנאה חומרית המספקת את הנפש באמת אלא כל ההנאות האלה הן חיצוניות לה.

מצב העונג הוא מצב של מרגוע ושלווה נפשית והמצב ההפוך לו הוא מצב בו הנפש דואגת ומתאבלת על העדר משאלותיה בעולם הזה, ולכן, הנפש שואפת לקיום בחיי העולם הבא שם תשיג את מצב המרגוע. בספר חובות הלבבות (בל מראי המקומות שלהלן הם מספר זה), בפרק העשירי של פרק עבודת השם, מדגיש ר' בחיי, שעל האדם לעבוד את השם בכל מידותיו אך להשתמש בכל אחת מהן (כמו השמחה, העצב ועוד), במקום ובזמן הנכון.

"ההערה התוריה היא הקדמה ומבוא להערת השכל" (שער עבודת השם, פרק ג'). האדם זקוק בקטנותו לחנוך והנהגה ומעצור לתאוותיו עד ששכלו יתבגר ויהיה יציב. האנשים קלי הדעת אינם נשמעים להנהגת השכל מפני שהקשר בינם לשכל קלוש ואינו יכול להתגבר על תאוותיהם. עובדה זו מחייבת קיומו של שלב אמצעי בין הגשמיות הקיצונית והרוחניות הקיצונית. ואלה הן המצוות, שמטעם זה בנויות על יסודות של ציפיה לשכר ופחד מהעונש. האדם המקיים את חובות התורה (אף אם מפחד מעונש או ציפיה לשכר) זוכה לשכר בעולם הבא. אך זה שעולה ממדרגה זו אל עבודת השם הנובעת מתוך התעוררות השכל, מגיע למדרגה הגבוהה ביותר (הנביאים והחסידים).

שכרו של אדם זה בעולם הזה תהיה השמחה במתיקות עבודת השם (גם כאן יש הבדל מתפישת הרס"ג שגורס שהאדם מחכה לגמולו עד אחרית הימים, והעולם הבא). ובעולם הבא יהיה שכרו הגעה לאור העליון ש"לא ניתן לתארו".

הנושא העקרוני בהבנת תפישת השמחה (או העדר העצב) של האדם בעולם הזה, הוא דרגת הביטחון של האדם בשם (שער הביטחון פרק ה'). הבוטח בשם אינו מצטער מהקורה אותו בעולם הזה ואינו עצב עליו. בעל הביטחון בשם מרוצה תמיד ממצבו גם כשהוא רע, ומודה על הרעה כשם שהוא מודה על הטובה. הוא מצוי תמיד בשלוות הנפש מפני שהוא מאמין שכל מה שקורה הוא לטובתו בעולם הזה ובעולם הבא. ומי שאינו בוטח בשם, גורס ר' בחיי, שרוי תמיד בצער, בדאגה, באבל ובעצב, מפני שאינו מרוצה ממצבו.

בסוף שער הביטחון, מחבר למעשה ר' בחיי את כל התמונה שהבאנו באומרו שכאשר מכיר הבוטח בשם את האלקים בדרגה הגבוהה האפשרית, הוא משיג את המטרה שלמענה נברא, הוא מואס בעולם הזה ובמה שיכול להציע לו (שהרי יודע שאין לנפש תועלת אמיתית בכך), ומכיר בגדלות הבורא בכל שמקיף אותו, הוא מתאווה בכל עת לעבדו ולמלא את רצונו, ושמח מאד באהבתו אותו עוד יותר ממה שאנשי העולם הזה שמחים בתענוגותיהם. וזאת היא הדרגה העליונה של הביטחון. השמחה באהבת השם בכל עת.

בשער ייחוד המעשה (פרק ה') מדגיש ר' בחיי שהשכר עצמו והשמחה הבאה עימו הם המטרה. המטרה והשמחה האמיתית היא תמיד עבודת השם לשמה והשמחה באהבה זו, שלא על מנת לקבל פרס. ואל לו לאדם להתפתות ולהציב את השכר כמטרה ובכך להפסיד ממיקודו הנכון.

לסיכום הדברים יש לומר: ר' בחיי מדגיש את אפשרות האדם להגיע לעונג עצום בעולם הזה. ענין הבטחון עוזר להבין זאת כאשר בדרגתו העליונה מגיע האדם לרמת ביטחון כזו שאינו מצטער עוד משום מקרה שקורה אותו שכן הוא תמיד מרוצה ממצבו, גם כשמצבו נראה לכאורה רע. על בסיס זה הוא מודה לקב"ה על הטובה כשם שמודה על הרעה. ר' בחיי מדגיש שלמרות שישנה דרך אמצעית והכרחית של עבודת השם מתוך חישובי שכר וגמול, אין הם המטרה של האדם בעבודתו, אלא טובות ונכונות לשלב מסוים בהתפתחותו. אלא, השלב העליון והשמחה האמיתית היא השמחה באהבת השם ולא השמחה הבאה מקבלת שכר כלשהו. כמו הרס"ג, מדגיש ר' בחיי את עבודת השם בשימוש נכון ומדוד במידות ללא הפרזה. התורה כלי לבנין וחיזוק השכל דרך קיומה. אך האושר לפי ר' בחיי אפשרי לאדם באהבת השם בעולם הזה, ואינו צריך להמתין לעולם הבא לשם כך.

תפישת השמחה בפילוסופיה של הרמב"ם זצ"ל

לעומת ר' בחיי הגורס שעל הנפש להגיע להשתוות כלפי מה שקורה, מתוך ההכרה שכל מה שקורה לאדם טוב עבורו, דרך פרישות, גורס הרמב"ם שהאדם חייב להשתמש בעולם כאמצעי (רכוש, שלמות גוף, מידות) על מנת להגיע למטרה התכליתית-שכלית.

הרמב"ם (מו"נ ג', נ"ד) מתאר ארבע שלמויות המצויות לאדם:

1) שלמות הקנין- הממונות אשר אנשי הארץ מכלים חייהם למענם. היחס בינה לבין האדם הוא דמיון גרידא, ואין לדבר זה קנין בעצמותו

2) שלמות הגוף- שלמות מבנה גופו והופעתו, איבריו תואמים וחזקים כראוי. גם זה אינו תכלית שהוא שותף לה עם הנקלים שבבעלי החיים, ונעדרת תועלת נפשית

3) שלמות המידות- שלמות מעלות היופי. רוב המצוות אינן אלא כדי להשיג מין זה שלמות. אך גם זה הכנה לזולתו ואינו התכלית עצמה, מפני שנוגעים בין אדם לחברו לא נוגעים למצבים שבהם האדם לבדו

4) השלמות השכלית: השלמות האנושית האמיתית והיא השגת המעלות השכליות, כלומר, תפישת המושכלות שרק בה האדם הוא אדם. לעומת כל שלש השלמויות האחרות שהן לזולתך ולא לך, זו השלמות היא לך לבדך. ואת זה ראוי לשקוד ולהשיג

ככל שאדם לומד וקונה חוכמה עד שיצא מן הכוח אל הפועל, ונעשו לו שכל אנושי שלם ומושלם ותכונות אנושיות טהורות ומאוזנות, וכל השתוקקותו היא לדעת את סודות המציאות ולהכיר את סיבותיה, ומחשבתו פונה תמיד אל דברים נעלים, וכל עניינו להכיר את האלוקים וללמוד לקח ממעשיו ומה ראוי להאמין באשר לזאת.

ככל שנחלשים כוחות הגוף, ואש התאוות דועכת, מתחזק השכל ומתפשט אורו ומזדככת השגתו והאדם אז שמח במה שהשיג. וככל שהשלם הזה מתבגר ובא בימים כך גדלה השגה זו מאוד והשמחה בהשגה זאת והחשק אל המושכל גדלים מאד עד שהנפש עוזבת את הגוף, בשעת אותו עונג.

ענין עיקרי במעשי האדם ובמידותיו, הוא הדרך הבינונית, בין שתי הקצוות. כשישוחח האדם עם אנשים ויעסוק בצרכים ההכרחיים של גופו, ובו בזמן שכלו מופנה כולו כלפיו יתעלה.

"בשני מישורים קשורה השמחה לרוח הקודש ולהתעלות רוחנית. באחד, השמחה היא גורם המכין את האדם לנבואה וקודם לה. בשני, השמחה והאושר הם פרי ההתעלות ומלוויה". הנביא מנבא מתוך שמחה. ואם אינו שמח הרי שיכולתו להתנבא עלולה להיעלם: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצווה" (שבת ל', ב'). הרמב"ם מסביר (מו"נ ב, ל"ז), שהכח המדומה, שהוא כח גופני, מושפע ממאורעותיו, מעיצבונו ומשמחתו. השמחה, יכולה להיות מושפעת מגורמים חיצוניים כמו הגלות, היציבות המדינית-חברתית ועוד.

האדם אינו מקיים את מהותו, את המטרה שלשמה נברא, אם אינו מנסה להגיע לשלמות שכלית.

השמחה האמיתית היא שכלית. העונג האמיתי הוא עונג שכלי.

העונג השכלי, המצב הרוחני של "שמחת עולם על ראשם" הוא מצב רוחני (הלכות תשובה, ח, ב') שקיים באופן מושלם בעולם הבא, אך הוא מרכיב בידיעת השם ובאהבתו גם בעולם הזה, שהרי נצטווינו על אהבתו יתעלה, והוא "שנתבונן ונסתכל במצוותיו, וציוויו ופעולותיו כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו בתכלית התענוג.....בהשתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך התענוג, ותבוא לידי אהבה בהכרח (ספר המצוות, עשה ב')

"כמו שלא ישיג הסומא הצבעים, ולא ישיג החרש הקולות ולא הסריס תאוות הביאה, כן לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים". הרמב"ם גורס שהגוף אינו יכול להשיג את התענוגות הנפשיים, כשם שבעולם הזה לא יוודעו תענוגי העולם הרוחני.

אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
מעלת החשיבה והשכל
דברי חכמים על מעלת השכל וחשיבותו במסע היהודי להשלמתו. דברי גאונים, ראשונים ואחרונים...
לוקט ורוכז ע"י אי"ל
עוד בערוץ
תגובות
1. אושר
אוהד קמין 26/4/2007
2. בין שמחה לאושר
אוהד קמין 15/11/2007
3. dSC91z9SNa
DynxmF3vqu empiyewqhvd@gmail.com 3/2/2016
4. ZhJXFuGqnmZ
q2FCQr6o7Suf g2u5j4wy9jz@mail.com 3/2/2016
5. f91hjK4fJ1a
gFGLwZteFpTR b6jxcorbuu@mail.com 3/2/2016
6. vtkusggFMF
lQi4LQRfcL quiw6nf271j@outlook.com 4/2/2016
7. fbbSemBx
kMjDCQ3ZS 3d9d1tpcp1c@mail.com 4/2/2016
8. s4hbEA3IzN
HV4Fljnhs lto9g9ed2w0@outlook.com 4/2/2016
9. aI2EtTW2
cxe47E15Mf1 97hrq2rks61@outlook.com 4/2/2016
10. EwzUNqfh5x
e07slk9oTy d3r8y3xvvx@yahoo.com 4/2/2016
11. CxUKAySmJ
D5LLiLU9vx4 oug3wjoc6o@yahoo.com 4/2/2016
12. dagZKcf1y
IQv81ON0kp v21gp9zygv@mail.com 4/2/2016
13. yrNOGXMS
N3W0JQwuH7F k1vxse848@yahoo.com 4/2/2016
14. fUkWuF6bRTkK
6xADnkQjbs9y t5arvpcvog@outlook.com 4/2/2016
15. IsDK2XsOKZex
JuifnUzJ4FL zh2yewmkh@mail.com 4/2/2016
16. PrzFXrrIffdN
FPJjDlrx 9yer8r7qmt@gmail.com 4/2/2016
17. yVCuk4WLI
eksS5rG1 m40ohhmtex1@gmail.com 5/2/2016
18. 0ghU0TkI
4NOaf3A2 yrste2h6i1@outlook.com 5/2/2016
19. ApMVq3s7mZnk
SsrMnSNoB6jf w1i2gs8n08e@hotmail.com 5/2/2016
20. sZi7Qfc3krDP
ReBlAGfLot uvjly5ib@outlook.com 5/2/2016
21. PKQpJyT5o
ouNI2VBxbS vbh880weft@mail.com 5/2/2016
22. wTZFmGRbJMw
tdM07ulMcz bidom4gz@outlook.com 5/2/2016
23. 5ZYgmgsNAHk
K9yAu5I4hj oeftjqkvp@yahoo.com 5/2/2016
24. cD4QIQg2
IYkrcXwFtW h6wjmyxec@hotmail.com 5/2/2016
25. VwWFqu2xKdZ
pycJ29kTVC 5r9ukbnd@mail.com 5/2/2016
26. 191kRxZD7RcY
aC3OHCXX iy7vynnhqwh@yahoo.com 5/2/2016
27. kQpeNsdS
G1c4QmlA cge8fz6pu8z@mail.com 5/2/2016
28. xJzqCeDw
AWHRchTPu pavd3ky2t@outlook.com 5/2/2016
29. JAfBbY4B
Yae7H3cgu7h5 vb1s6lzvx2y@mail.com 5/2/2016
30. ugkiyYFlW
Xc8nUZ93Zr tdx2xryn@hotmail.com 5/2/2016
31. pJVKeoyJ
FA1CRon9n ogo5her2tb@hotmail.com 5/2/2016
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U