דף הבית המלץ לחבר על האתר צור קשר הערות ותגובות הפוך לדף הבית  
מילת חיפוש :
הצטרף עכשיו:
תורת חיים
הגות עיון ומחשבה
דברי חכמי הדורות
לקח הנביאים
מילון מושגים
עיון פילוסופי
אצל גדולי הפילוסופים
סוגיות פילוסופיות
מטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה
אתיקה ופוליטיקה
הגות היופי -אסתטיקה
התגלות היסטורית
חכמת הכתובים
הלכה ברורה
עקרונות בחינוך
רעיה ואיש
אקדמיה-ביקור וביקורת
הוגים וחכמים אורחים
מהות התפילה
שירה ופיוט

מטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה

דיאלוגים במנהרת הזמן: חלק א'- מהות אלקית

קבוצת פילוסופים והוגים מכל הזמנים התכנסה לועידת פסגה פילוסופית לדיון בסוגיה מטאפיזית יסודית: האם ניתן להוכיח או לזהות את קיומה של מהות אלוהית? בדיאלוג הראשון, המגשר על פני כ2000 שנים נערך דיון סוער על הנושא בין אריסטו, אקווינס וברוך שפינוזה

במהלכן של אלפי שנים של הגות אנושית מהווה הדיון על קיומה ו/או מהותה של ישות אלוקית בסיס לדיונים מטאפיזיים (מילולית: מטא=מעבר, לפיזיקה, הלא הוא ענף הפילוסופיה היסודי ביותר החוקר את מהות הקיום) של מאות הוגים, שמהם נשארו בידינו טיעוניהם של כמה מן הבולטים שבהם, שככל הנראה השפיעו ביותר על השיח בנושא זה.

אחד מהנושאים המרכזיים בהגות זו הוא ניסוחיהן של הוכחות שונות "לקיום האל". בין הבולטות בתחום זה הן ההוכחה על "המשנה הבלתי משתנה", וה"הוכחה הקוסמולוגית" ("סיבת הסיבות") שבהן השתמש התיאולוג הנוצרי תומס אקווינס (1225-1274), ולפניו להבדיל, ר' סעדיה גאון, מחבר ספר הפילוסופיה היהודי הראשון, "הנבחר באמונות ודעות" ור' בחיי בן בקודה, הלא הוא מחברו של ספר היסוד היהודי "תורת חובות הלבבות", (אך אצלו לא כהוכחה אלא כחלק ממסלול המתפתח לשלבים הבאים, כפי שנראה ב"ה באחד מהמאמרים בנושא). סביב טענות אלה, מקורותיהן והתפתחותן, נסוב הדיאלוג הראשון שלנו .
 
שתי טענות של אקווינס

אקווינס היה הוגה נוצרי שהתווה את היסוד להשקפה הפילוסופית הנוצרית בעוד מבסס רבים מדבריו על הפילוסופיה של אריסטו. לפי אקווינס ידיעת הא-לוהים איננה מושאה של אינטואיציה; אלא, מתוך קבלה שקולה ובדוקה היטב של העולם הסובב אותנו, ובלא שנבליע בתוך הנחותינו יותר ממה שמפורש בהן, יכולים אנו להגיע אל המסקנות הבאות: - ראשית שהא-לוהים ישנו, ושנית, שאנו יכולים לחשוב אודותיו ולהפיק את מלוא התועלת מתוך כך.

אקווינס ניסח את חמש הדרכים המפורסמות – quinque viae - הקרויות לעתים הוכחות לקיום הא-לוהים, ומותאמות לאחדות מן התכונות הכלליות של העולם שמתוכן נתמקד כאמור בשניים הראשונות: 1) השינוי, או "המשנה הבלתי משתנה" 2) התלות: או הטיעון הקוסמולוגי.

הוכחה דרך שינוי, או- המניע הבלתי מונע

טיעונו של אקווינס ניתן לסיכום בצורה הבאה: כל זיהוי של האדם מבוסס על תנועה, או שינוי במציאות. כל הדברים שסביבנו נמצאים בתנועה ביחס לדברים שאינם נמצאים בתנועה. כמונו. יש לנו גוף, אך כיצד הוא זז? האדם "בדרך כלשהי" שאנו קוראים לה "רוח", מפעיל את גופו, הנפעל על ידו.

בין האדם לגופו ישנו יחס של "פועל-נפעל" וכך גם בין האדם לכל דומם או חי הנחות ממנו ביכולויותיו. האדם מוציא בפועל את ה"טמון במהותו" בכח-פוטנציאל. אך מה לגבי העולם כולו? גם בעולם אנו מזהים תהליכים מתמידים של שינוי, של הוצאה מתמדת מ"הכח אל הפועל"...כשם שבעולמו של האדם אנו רואים פעולה שלנו, המניעה דומם ומפיחה בו כח תנועה, כך גם עלינו לשאול על העולם: איך זה שישנה בו תנועה ראשונית? מי הוא המניע הראשון המחויב שיהיה....כך, אומר אקווינס- המניע הראשון- הוא GOD.

אקווינס פיתח ידיעה זו בשינוי מסוים מתפישתו של אריסטו ופירסם ידיעה זו בעולם, ולכן נקראת בעיקר על שמו. אך יש לה היבטים במקורות קדומים יותר ממנו, החל כאמור באריסטו שעליו התבסס, ועד חכמים רבים מחכמינו הגאונים (500-950) והראשונים (950-1492).

הטיעון הקוסמולוגי

סיכום יפה של הטיעון הקוסמולוגי מובא ב"וויקיפדיה". מבחינה לוגית, טיעון הסיבה הראשונית הוא בעל המבנה הבא:

1. דברים מסוימים נגרמים.

2. אין דבר היכול לגרום את עצמו.

3. על כן, כל דבר נגרם חייב להגרם על ידי משהו אחר.

4. לא ניתן למתוח שרשרת סיבתית באופן אינסופי לאחור.

5. מכיוון שכך, חייבת להיות סיבה ראשונית.

6. המילה "אל" משמעותה סיבה ראשונית שאינה נגרמת.

7. מכאן, שאלוהים קיים.

מבחינה לוגית, הנחת ה"ציר" -- זה שעליו בנויה כל ההוכחה, הוא שליקום חייבת להיות סיבה (או מחולל, או גורם). כלומר, שהוא נוצר בנקודה כלשהי בזמן והסיבה להיווצרותו, האל או "הסיבה הראשונית", הייתה חייבת להיות קודמת לו וחיצונית לו. ויליאם ליין קרייג פיתח בעקבות תאוריית המפץ הגדול גרסה עדכנית יותר של ההוכחה הקוסמולוגית:

1. לכל מה שמתחיל להתקיים חייבת להיות סיבה.

2. היקום החל להתקיים.

3. מכאן שיש ליקום סיבה, ולסיבה נקרא אלוהים.

המשותף בין הטיעונים (והבעייתיות בהם): מבטם של אריסטו, אקווינס ושפינוזה

הטיעון היסודי בבסיס הטענה הקוסמולוגית ובבסיס ההוכחה דרך שינוי הוא טיעון שווה עקרונית. בשני המקרים ישנו נסיון לבדוק האם תיתכן שרשרת אינסופית של סיבה ומסובב, או של שינוי מתמיד.

על מנת לנסות להבהיר את הנקודה, כתבתי דיאלוג קצר, בין אריסטו, מורו של אקווינס, לבין הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה שחי כ-2000 שנים אחריו (1632-1677). גם אקווינס הצטרף לדיון בשלב מסוים שלו. וכה היו דבריהם:

שפינוזה: כולנו מסכימים שהטבע הוא מערכת שלמה של סיבה ומסובב.

אריסטו: כן, חוק הסיבתיות הוא הבסיס לכל הבנה מדעית כלשהי, ושל כל המערכת המושגית שלנו

שפינוזה: אנא באר את כוונתך?

אריסטו: כל דבר בטבע הוא בעל זהות מסוימת, עליה אנו לומדים מהופעתו במציאות. בין כל דבר ודבר קיימים יחסי סיבה ומסובב, דהיינו יחסים של השפעה הדדית. שום דבר אינו סיבת עצמו.

שפינוזה: אני מסכים שאנו מזהים בטבע מערכת של סיבה ומסובב, אך לטבע עצמו אין סיבה, שכן הוא סיבת עצמו.

אריסטו: גם לטבע ולמהלכיו יש סיבה, משום שהינו דומם ביסודו. משהו היה צריך להניע אותו.
 
אקווינס, ששתק עד כה, פתח ואמר: אריסטו מורי, חידשתי על דבריך. אתה טענת שלטבע יש סיבה, שכן לולא משהו שמניע אותו, לא היה כלום יכול להתחיל לנוע.
 
אריסטו: נכון מאד
 
אקווינס:  אבל ראית ביקום החמרי, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, משהו נצחי.
 
אריסטו: כן, נכון. הרי אין לנו אפשרות לקלוט את אי קיומו. זה מאד פשוט.
 
אקווינס: כן, אבל יש לנו אפשרות לראות שישנה סתירה בטיעון מעין זה, משום ששרשרת הסיבה והמסובב אינה יכולה להמתח עד אין סוף

שפינוזה: רגע, רגע! מדוע שרשרת סיבה ומסובב אינה יכולה להמתח עד אינסוף?

אקווינס: משום שטענה כזו היא סתירה במונחים. זה כמו להגיד עיגול מרובע, או מרובע מחומש, או אתמול מחר... מה שהוא חסר משמעות, ולא ניתן להעלותו על הדעת

שפינוזה: אתה חייב להוכיח דבר כזה....איך המשפט "סיבה ומסובב עד אינסוף" הוא סתירה במונחים?

אקווינס: זה מאד פשוט. סיבה ומסובב משמעם:
א.שישנם שני דברים לפחות, ביניהם יש יחס (קודם כל כאמור, יש יחסי סיבה ומסובב),
ב. היחס השני הוא יחס של זמן- דבר א' היה לפני דבר ב'
ג. היחס השלישי הוא יחס של גבולות. השני מתחיל היכן שהראשון נגמר
ד. היחס הרביעי הוא יחס של מקום- שניהם מצויים במרחב- ותופשים בו מקום

שפינוזה: מסכים עד פה...אך מדוע זה סותר לאינסוף?

אקווינס: אני מגיע לזה....מושג ה"אינסוף"- משמעו "ללא סוף". משהו ללא סוף, הוא משהו שלא שייך בו שום מושג של יחס. אם נמשך עד אין סוף, אין לו למה להתייחס, שכן איננו יכולים לעצור על שום נקודה שבו: א. הוא חסר גבול, שהרי אין לו סוף והתחלה (ואגב גם לא יכולה להיות לו התחלה...כי כל מה שיש לו תחילה יש לו סוף ואם יש לו גבול הרי שאינו אין סופי), ב. הוא חסר זמן (שהרי הוא אינסופי כביכול- נצחי.וזמן הוא זמני) (ואם יש לו זמן כלשהו.... הרי שאינו אינסופי), ג. חסר מקום (שהרי מקום הוא יחס בין שני דברים לפחות, ואם האינסוף מתייחס למשהו אחר, הרי שיש לו סוף....).

שפינוזה: מסכים עד פה-.... גם תנועה שמובחנת לעומת משהו שדומם (שהרי אחרת לא היינו מבחינים בה), אף היא כדי שתהיה קיימת מניחה יחסים בין דומם למתנועע (יחסים של זמן, גבול, ומקום).

אקווינס: נכון מאד. ומכיון שכל המושגים שכרוכים בסיבתיות הם מושגים של יחס, וכולם סופיים ומסוימים בהחלט, הן כל אחד בפני עצמו, והן הסה"כ שלהם... הרי שאינך יכול לטעון שהם אינסופיים, שכן הטענה לאינסוף היא טענה של חוסר יחס......ומתקבלת סתירה במונחים. זה כמו להגיד אופניים הם לא אופניים.

שפינוזה:.... כן אני מסכים... אך טמנתי לך מלכודת קטנה.... לכן בדיוק אני טוען שהטבע הוא סיבת עצמו, שהרי אי אפשר למתוח סיבה ומסובב עד אינסוף..... הטבע הוא מעגלי בסיבתיותו....מערכת סגורה ושלמה שאין לה סיבה!!! למערכת הזו אני קורא א-ל.
 
אריסטו: אבל מאין החלה התנועה? על סמך מה אתה טוען שהמערכת הסגורה הזו מניעה את עצמה? מי או מה גרם לה להתחיל לנוע?

אקווינס: שפינוזה ידידי, השומעות אזניך מה שפיך מדבר? אם תטען שהמעגליות הזו היא אינסופית, תתקבל בדיוק את אותה סתירה שטענת כלפי מורי אריסטו, רק מכיוון אחר....במקום למתוח את הסיבה והמסובב הסופיים עד אינסוף מה שאינו אפשרי... אתה מחליף את המשל למשל אחר שאומר שהסיבה המיליון למשל, חוזרת להיות המשפיעה על הסיבה השניה... נו... לא עשית כלום כי שוב "הלבשת" אינסופיות על מה שכל כולו מרכיבים סופיים.... וקבלת סתירה.

שפינוזה: שותק......

אקווינס: לכן ידידי, על כרחך, עליך לקבל שמערכת סיבה ומסובב, וכל מערכת של יחס, היא מערכת סופית אשר לה סיבה ראשונית, או כח ראשוני, שאין לו סיבה. ואותו דבר לגבי שינוי.... כל שינוי הוא יחס כאמור וגם כלפיו עליך לזהות משנה בלתי משתנה. למשנה הבלתי משתנה, או סיבת הסיבות.... אין משנה או סיבה... כי על כרחך אינך יכול להמשיך..
 
אריסטו: אקווינס תלמידי, יפה אמרת. אך מי שמך לשנות את שאמרתי אני, שהמערכת היא סופית? אני טוען שמערכת הטבע היא אינסופית, אך החומר שממנו עשויה הוא דומם במקור, ולכן ברור שמשהו חיצוני שאף הוא אינסופי היה צריך להניע גם אותו. למשהו הזה אני קורא שכל, או "אל". 
 
אקווינס: אני מסכים כמובן אתך על כך שהמשנה הבלתי משתנה דחף את הכל והחל להניעו. אך איני רואה איך אתה יכול לטעון שגם היקום החומרי אותו הניע, הוא אינסופי.

ר' משה בן אברהם (הרמב"א) (דמות דמיונית בהחלט) ששתק עד עכשיו, פתח ואמר...

רמב"א: אריסטו ואקווינס ידידי.... אמנם צודקים אתה ברוב דבריכם, אך בסופם אף אתם מסתבכים בסתירה.... 

ועל כך בדיאלוג מספר 2.   

אי'ל
תגובה לכתבה תגובה לכתבה תגובה לכתבה לחץ לתגובות לכל הכתבות לכל הכתבות הדפסת כתבה הדפסת כתבה שלח לחבר שלח לחבר הצטרף אלינו הצטרף אלינו
כתבות נוספות
דיאלוגים במנהרת הזמן- חלק ד': משמעותן של מילים
בהמשך לשני הדיאלוגים הראשונים שכללו דיון בין אריסטו, תומס אקווינס, שפינוזה והרמב"א על מהותו של האינס...
אי'ל
דיאלוגים במנהרת הזמן- חלק ג': אינסוף בפועל או כפוטנציאל?
בהמשך לשני הדיאלוגים הראשונים שכללו דיון בין אריסטו, תומס אקווינס, שפינוזה והרמב"א על מהותו של האינס...
אי'ל
עוד בערוץ
תגובות
חדש באתר
בניית אתרים Media 4U